|
9/3/2005 17:56
|
זהר
|
מאת:
|
|
אני חדשה בעסק של להיות בבית עם הילדים ויש לי על זה ימבה מחשבות
|
כותרת:
|
מאיפה בכלל להתחיל ? לדעתי, זה מתחיל באיפה אנחנו ממצבות את עצמנו, ולא הבעל. אני רואה חברה שלי, שבכמה שעות בשבוע מביאה אחלה כסף הביתה, אבל מתייחסת אל עצמה כאל "לא עובדת", כי הכסף שהיא מביאה הוא לא מעבודה שהיא ייעוד חייה אלא ממשהו שהיא תופסת כחלטורה. אז גם בעלה תפס אותה כחלטוריסטית, והתנהג כאילו הוא יושב על ברז המשאבים, וגם ניצל זאת כשהיו ביניהם מחלוקות. משהסבתי את תשומת לבה לכך היא העלתה את זה בפגישת הטיפול השבועית שלהם וכל הנושא קיבל כיוון אחר לגמרי, ורק לטובה. אצלנו, אני פירנסתי בעשר שנים האחרונות, לעיתים לבד (הוא היה בשירות סדיר... כן כן, חטפתי עריסה...) והרווחתי אחלה. התהליך שלי הוא דווקא הפוך - היום אני לומדת להעריך את עצמי ש*לא* דרך תלוש השכר השמן, לומדת מיומנויות חדשות לגמרי של טיפול בבית ובילדים, נהנית מכל רגע, ואגב - יש לי השגות על האמירה של אחת מכן שכתבה שהבית לא יברח לשומקום... אני עם הילד הראשון חזרתי למישרה מלאה בתום חופשת לידה סטנדרטית של 3 חודשים ואני מצטערת כל כך על מה שהחמצתי, והחמצתי, כי החודשים היקרים הללו לא חוזרים !!! אז כל אחת והחמצותיה, ומסקנותיה, מן הסתם... אוף... נגמר לי הזמן ויש לי עוד המון מה להגיד בנושא...
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|