תום לב?
סליחה, אבל בתום לב אין מקום לכל ה-!!!, ????? וה?!?!? גם כן.
איפה הכבוד הבסיסי? באמת. יודעת שאני חוזרת על עצמי כמו רומניה אסלית, אבל זו צריכה להיות נקודת הפתיחה של כולנו. הגעתי למקום חדש, הי יש שם שלט שצורם לי. אז רגע, כבוד בסיסי אומר שיש סיכוי שאני לא יודעת יותר טוב מהאנשים שנמצאים כאן יותר משתי שניות וחצי. כבוד בסיסי אומר שכמו שאני מכבדת את זה שחורא לי השלט, אני אמורה לצאת מתוך נקודת הנחה מכבדת מספיק בשביל אלה שכתבו אותו- ולא להתעלם ממנו! כבוד בסיסי אומר שאם אני רוצה לשנות אני אפעל (לפחות בהתחלה!) ב-ת-ו-ך המסגרת הנתונה - בגלל שהיא שם!!! ומתוכה אנסה לעשות (למרות שנראה לי מאוד יומרני, שלא לדבר על מתנשא ואף דבילי לנסות לעשות לפני שנכנסת בדלת אפילו).
כבוד בסיסי אומר שלא אקח את השלט, אזרוק אותו על הרצפה, אדרוך עליו ואצעק להנאתי: "נה נה נה נה נה נה!".
למה זה טוב?
יותר מזה, כמו שכבר כתבתי - אין לי שום בעיה שתהיה לה בעיה עם ההודעה הזו. יכול להיות שצריך להתייחס אליה שוב (ושוב, ושוב, ושוב...בפעם המיליון), ואני חושבת שלגיטימי לשאול, להעיר, להאיר, אנא ערף (שוב, אישית הייתי מחכה יומיים לפני שהייתי מנסה לשנות סדרים בבית לא שלי). אבל ככה? בפתיחה מכוונת, מזלזלת בכל רמה אפשרית, של שתי הודעות אחת אחרי השניה בגלל שביקשו שלא? מין "ז' לעין עליכן ועל המחשבות והחוקים שלכן" ועל מה?
אישית, לא רואה שום יופי במה או איך שהיא עשתה. גם אין בי שום רצון שהבחורה החצופה הזו "לא תלך", ואין בי שום רצון להכיר אותה. כן. סליחה. ככה אני כשלפני שאומרים לי שלום יורקים לי במטבח.
יקירתי טובת הלבב (ואת יודעת שזה מאוד לא בציניות), אני חושבת שאני דווקא מצליחה לפעמים להבין אנשים. לפחות תמיד מנסה. אבל את אלה שנכנסים למקום חדש, והדבר הראשון שדחוף להם לעשות זה להשתין על יושביו עם מבט מתנשא בעיניים (ואפילו בלי להסתובב קצת, אלא להפך - שיראו!) - אין. פשוט אין לי מאיפה לנסות להתחיל אפילו להבין אותם.
נשבעת לך שכואב לי הלב שזה מראה החברה שלנו. אם העירית הזו עושה כך כאן (ואפילו לא טורחת להתנצל, נניח שהיתה זו התפלקות... נניח), היא בטוח עושה כך גם בבחוץ, ולמה שזה יעצור בדור הזה? מאוד מאוד עצוב בעיניי.
ועוד יותר עצוב, שזו לא הפעם הראשונה או השניה שאני מזועזעת מההתנהגות הנמוכה הזו, מהתעלמות מוחצנת ו/או מכוונת של החוקים (של מקום שאתה אורח בו!!!), ומהתייחסות כזו מבזה לחברה שאתה חדש דנדש בה (שלא לדבר על בעלי הבית! מה בדיוק רותי חייבת לה?).
אין, אני רק מתעצבנת יותר ויותר. לא יודעת מאיפה לאכול את התופעה הזו!
לדעתי - את נותנת לה קרדיט שבעצם שייך לך, ואני מוכנה להתערב איתך על בליינד שמה שאת כתבת באותו פורום לא היה דומה לא בנים ולא בנימה למה שנשפך כאן. מסכימה איתך - לפעמים מבחוץ ומבפנים לא רואים אותו דבר, זה יכול להוביל לחוסר הבנה. שווה להידבר. אבל! אין לי שום רצון להידברות במקרה ספיציפי זה. וזה לא בגלל הצירים.
ליאתיתי.
|
תוכן התגובה:
|
