POOH יקרה,
את כותבת כאילו ממש מתוכי.... כמוך, גם אני עכשיו בהריון שני, בהריון הראשון הייתי קצת בלחץ בהתחלה בגלל דימומים אבל זהו, לא פחדתי יותר מדי מהפלות, מהפסקת דופק, מבדיקות לא תקינות, איכשהו זה לא דיבר אלי. היום אני בחרדה מתמדת, בדיוק הפכתי תקליט בהריון, וזה עדיין ממשיך במלוא העוצמה, לילות לבנים בלי שינה, חרדה מה קורה ומה יקרה ומה יכול לקרות לעובר, חרדה מה יקרה בלידה (הלידה הראשונה שלי היתה לא סימפטית), וחרדות מה יקרה לילד שלי ולאיש אם יקרה לי משהו בלידה.
בהריון הקודם כמעט כל ההריון התמקדתי בלידה, איך אני רוצה ללדת (רציתי טבעי עם דולה במאיר), התאמנתי עם האפינו, התכוננתי עם דימיון מודרך, לקחתי דולה, בקיצור הייתי מאוד ממוקדת. בסוף ילדתי עם אפידורל, צוות מיילדותי מגעיל כאין כמוהו, לידת ואקום, עם חתך מכאן ועד לירושלים וריצפת אגן עם נזקים....
אז עכשיו אני מצד אחד בחרדות מההריון וכל מה שיכול להתפקשש, ומצד שני בהכחשה מוחלטת לגבי הלידה, מפחדת אפילו לחשוב על הלידה כתהליך שתהיה לי שליטה על מה שקורה בו, אחרי הפעם הקודמת שבה הכל הלך נגד התוכניות שלי.
ותובנות? אין לי כל כך.... אני מנסה להתמקד בילד בבית, כדי לא לחשוב יותר מדי על מה שיכול להתפקשש בהריון. ולגבי הלידה, אני מנסה להנמיך ציפיות. אהבתי מאוד את מה שכתבת שאת הולכת להיפגש עם מיילדת ממאיר, אבל אין לי אומץ לפגישה כזו, לא בשלב זה....
רוב הזמן אני גם חושבת שטוב שהריון אורך 9 חודשים, וכך למרות שזה זמן מאוד ארוך, זה נותן לנו את ההזדמנות להפנים ולעכל את הלידה הממשמשת ובאה, ואת הילד הבא, אני סבורה שככל שההריון יהיה מתקדם יותר, כך נוכל אולי להירגע קצת יותר מבחינת מצב העובר, ובמקביל למצוא כוחות נפשיים להתמודד עם הלידה המתקרבת.
בתיקווה שלא אתבדה!
מאחלת לך הריון שקט, עובר בריא ולידה כמו שהכי היית רוצה שתהיה לך!
מירי
|
תוכן התגובה:
|
