|
16/3/2005 23:02
|
מירי2
|
מאת:
|
|
לדעתי
|
כותרת:
|
אני לא בדיוק יודעת מה מקור הפחדים, רק יודעת שסביב גיל שנתיים הם מופיעים באופן נורמלי.
אני לא חושבת שצריך להסביר לילד למה הוא לא צריך לפחד.
אני חושבת שצריך לאפשר לו לחקור את הפחדים שלו ממקום בטוח. לא להכריח להתמודד עם דברים שהיא מפחדת מהם, ואני לא מסכימה עם ליאורקה שכדאי להפגיש עם עכברים.
לדעתי הרבה פעמים התפיסה שלהם של דברים היא שונה משלנו, ולכן אני הייתי הולכת בדרך של חזרה על מה שהיא ראתה.
זוכרת שראינו את העכברים בטלויזיה? מה העכברים עשו? ולרדת לכל הפרטים שאת זוכרת (אכלו? מה? שיחקו? וכו'). אם היא ממש מפחדת ומתנגדת, לנסות לקלוט את הפחדים שלה ולתמלל אותם. לא לנסות לפתור לה אותם, רק לחזור על מה שהיא אומרת כדי שהיא תראה שאת מבינה מה היא מרגישה. וכשהיא מפחדת - לחבק ולהיות איתה.
דוגמא לאיך הם מתייחסים אחרת לדברים:
הבוקר בזמן החלפת החיתול, איתי, בן שנתים וחצי, אומר לי "אמא, את קקי". שניה לפני שאני פוצחת בנאום החינוכי על זה שלא מדברים ככה אני נזכרת שעכשיו הוא כל הזמן נותן לכולם "משחקי תפקידים". אז שאלתי אותו "ומה אתה?" אז הוא עונה לי "אני מגבון. את רוצה שאני אנקה אותך?"
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
