אני הנקתי (הנקה שתפקדה כארוחות+מוצץ) עד שבעצם נכנסתי להיריון כשהילד שלי היה כמעט בן שנתיים וגם אז המשכתי להניק, באיזה שלב הגעתי לאפיסת כוחות. ממש מצב שלא הייתי יכולה לעמוד על הרגליים (בכל זאת, להחזיק שלוש נפשות) ואז הייתי חיב לגמול אותו.
עשינו את זה כך:
בעלי ישן איתו בחדר ואני עברתי לישון בחדר סמוך.
כשהוא התעורר בלילה, בעלי הכין לו בקבוק מטרנה.
מובן שבלילות הראשונים הוא בכה וצרח (ולי היה מאד מאד קשה לא לקום ולפתור את כל הבלגן בשליפת ציצי), אבל מלילה ללילה זה פחת ובלילה הרביעי בערך, כשבעלי למד מה השעה שבה הוא מתעורר הוא הכין את המטרנה מבעוד מועד והכניס לו אותה מתוך שינה.
ההרדמה בערב היתה גם מסובכת והייתי חיבת לצאת מהבית לגמרי (ולא רק לעבור חדר) כדי שבעלי יצליח איכשהו להרדים אותו עם מטרנה ושירים וחושך וידיים והרבה הרבה דמעות (כשהייתי בבית - גם זה לא היה עובד, הצוציק ידע שאני בסביבה ולא הפסיק לבכות).
לגבי שעות היום זה היה לא פחות קשה והרבה יותר ממושך.
הסברתי לו שאני חולה וקשה לי, שזה עזר בערך כמו כוסות רוח למת.
הוא היה מספיק גדול ולא הסכים לקבל את ההסברים, הרים את החולצה ודרש בתוקף לינוק תוך כדי שהוא משכנע אותי שלא יכאב לי והכל בסדר.
הייתי חיבת לקבל עזרה במשך היום מבעלי שדאג להעסיק אותו ולהרחיק אותו מהבית כל פעם שהילד ביקש לינוק.
אחרי כמה ימים - החלב פסק לי.
אחרי שבועיים בעלי חזר לפול טיים עבודה ואני הייתי חלשה ועיפה ואז עשיתי שגיאה חמורה, כשהילד ביקש לינוק נתתי לו על ריק (כמו מוצץ) חשבי שיבין שאין כלום ויעזוב את זה, אבל זה לא הפריע לו ולהפך - הוא ינק בשקיקה אחרי החוסר הגדול -של שבועיים. בעלי ממש כעס שאחרי כל ההשקעה שלו, נשברתי וחזרתי אחורה. אמנם ההנקה לא התישה עוד מבחינה פיזית (כי לא היה חלב) אבל ככל שעבר הזמן התחלתי להכנס ללחץ כי קיויתי שהילד שלי כבר ישכח מה זה הנקה וכמה זה נעים עד ללידה של התינוק הבא.
ואז עברנו תהליך גמילה שני שהיה יותר קשה כי הפעם בעלי כבר לא יכל לקחת חופש מהעבודה לעזור לי....(והוא גם די כעס על כל הנסיגה בתהליך) אבל מצד שני זה היה יותר קצר.
עשיתי את זה לבד.
כל פעםשהוא ביקש לינוק שלפתי צעצוע או משהו אחר והסחתי את תשומת ליבו, כשזה לא עזר הוצאתי אותו ממש החוצה לטיול.
כיום הוא לא יונק יותר, אבל חייב להחזיק את הציצי לפני השינה.
הוא יודע להירדם עם מטרנה וחיבוק שלי ..אבל כפי שאמרתי זה היה תהליך ארוך ולא קל, אם יש לך אפשרות להיעזר בבעל אני בטוחה שזה יקל על התהליך.
נראה לי שלך יהיה יותר קל - כי את כבר רוצה להפסיק להניק, במקרה שלי כנראה לא רציתי את זה מספיק וכל הגמילה היתה מתוך אילוץ ולא מתוך בחירה שלי מה שגרם לחוסר עקביות ותקיפות שלי והקשה על כל העסק, כי לשני הצדדים לא היה רצון להגמל.
בכל אופן - כמה שזה היה קשה , מדהים שזה היה תהליך הרבה יותר קצר ממה שחשבתי (אני חשבתי שזה יקח חודשים אבל זה פחות משבוע).
שיהיה לך בהצלחה רבה! כפי שאת רואה התהליך שלי היה מלווה בהרבה שגיאות, אני מאחלת לך שאצלך זה יעבור חלק.
|
תוכן התגובה:
|
