זה מאוד קשה בהתחלה, ואצלי יש בדיוק את אותו הפרש. יכולה לספר לך שמרגע שהקטן נהייה נייד ומתקשר יותר, קל הרבה יותר. הקטן שלי בן שנה וחצי כבר, ואני לא מרגישה קשיים מיוחדים. אמבטיה לשניהם ביחד, ארוחת ערב לשניהם ביחד, השכבה לישון בערך באותה שעה, גינת שעשועים מתאימה לשניהם וגם משחקיות שונות. הם כבר לא דורשים יחס שונה לחלוטין וזה מאוד מקל על העניינים. באמת שהקושי עובר, באמת באמת. היה לי מאוד קשה, בצורה מעוררת תדהמה. הייתי בדיכאון מזה, ולי אין פה משפחה בכלל. רק בעל שמגיע מאוד מאוחר הביתה אם הוא לא בטיסות. לא מציעה לך ביביסיטר (למרות שזה עוזר...), אבל מציעה לך להפגש עם חברות עם ילדים בגילאים דומים (במיוחד בשביל הגדול/ה). כמו בן, תדאגי שתהיה ארוחת ערב בזמן, שתהיי פנוי לגמרי לשניהם ולא תצטרכי לבשל/להעמיד מדיח/כביסה וכו' בדיוק בזמן הזה.
בהצלחה, ותחזיקי מעמד. הקושי באמת עובר. מבטיחה. חיבוק חם שרון
|
תוכן התגובה:
|