המיקרה באמת קשה ומזמין תגובות מהבטן.אחד הדברים הכי כואבים ומרתיחים בעניין הזה הינו אזלת ידנו להגןלהגן על הקטנטנים שלנו. וגם העניין שכשאת שמה בגן ילדה כל כך קטנה, את בטוחה, או לפחות רוצה להאמין ששומרים לך עליה מכל מישמר. אני חושבת שכדי שתגובות לא יגיעו בסערה ומהבטן חשוב מאוד להתייעץ עם איש מקצוע בכמה עניינים. קודם כל, גם הגננת כנראה לא כל כך ידעה מה לעשות ואיך להגיב, והדבר החמור הינו יותר מתגובתה אל הילדים, העובדה שייש חלקים בגן שאינם בהשגחה. לגבי הילדים המתעללים. בוודאי שצריך לעדכן את ההורים, ולהבין אם מדובר בחלק מתמונה של הפרעות התנהגות, האם יש משהו צרוף החבורה הספציפית הזו שמוציא את החלקים האלימים, האם זה קרה בעבר, וייתכן וכאן יש צורך בהתערבות. הכי חשוב, הילדה שלך. בצד כל הדברים הנכונים שאמרו לך, להקשיב לה, לומר לה שאת שומרת עליה ושאיננה אשמה, שהגננות בגן שומרות עליה, להחזיר ביטחון בעולם המבוגרים שלרגע נטש אותה שהיתה זקוקה לו. להקשיב לרמזים לא מילוליים, כי בגיל הזה המצוקה לא תצא , סביר להניח, בדיבור. מה מצב הרוח שלה, איך היא אוכלת, ישנה, יש ריגרסיות תגובות לפרידה וכד'. לעקוב אחרי התנהגותה לאורך זמן, ייתכן והתגובה מתעכבת לצאת. כל אלו נכונים וחשובים. ובעייני, חשוב ביותר שאת לא תיכנסי מולה להיסטריה. אני אומרת לך מנסיון, שדברים שאנחנו חווים כאיומים וטראמטיים, ילדים חווים אותם אחרת. הרבה פעמים, הטראומה כביכול שנותרת אצלהם קשורה גם לתגובה ההסטרית שלנו מתוך העיניים של המבוגר, וכבר אי אפשר להפריד את העצמה של מה שהיה עם עצמת התגובה שלנו באיך הדברים נרשמים במערכת של הילדה. חשוב שתזכרי את זה שאת עומדת מולה, שהיא זקוקה לך שקולה ומאוזנת, על אף הקושי הגדול שאת עוברת במקביל, כי הביטחון שלך בעצמך, בה ובעולם, הינו חלק מהכלים שיעזרו לה להחזיר את ביטחונה בעולם מנקודת מבטה. זה מורכב וכדאי לך לא לישאר עם זה לבד, במיוחד כדי להבין, מה שלך, ומה שלה ולפעול בהתאם. חיבוק.
|
תוכן התגובה:
|