בהיותי קיבוצניקית מלידה וכמובן שריכבת אופניים מושבעת. החלטתי שלא ההריון, ימנע ממני את הניידות לכל מקום ללא כאבי גב והרגשת כבדות נוראית. ביום בהיר אחד בתחילת שבוע 34, עליתי על אופני בדרכי לאנשהו ואחרי כ-15 מטר, נזכרתי ששכחתי משהו. במקום לרדת מהאופניים, הלחטתי לעשות סיבוב על המקום. פה אני חייבת לציין ש:א. כסא האופניים שלי היה מאוד גבוה ובקושי הגעתי לרצפה (אבא שלי רצה להאריך לי את הרגלים...). וב. מכיוון שלפני כמה שנים הכידון שלי נשבר, הרכיבו לי כידום של אופני ספורט (המעוגל) רק הפוך- כלפי מעלה. נחזור לסיפור: הסתובבתי עם האופניים. יצא שהסתובבתי על חול, האופניים החליקו ואני במקום ליפול, ירדתי מהר, אבל בגלל שהכדון בלט כלפי פנים- הוא נתקע לי בבטן. קצת נבהלתי, אבל חוץ מהמכה- הרגשתי בסדר. בכל מקרה התקשרתי לאחת האחיות בקיבוץ והיא אמרה לי לעלות לבי"ח ליתר ביטחון. הגעתי לחדרי לידה עם צירים סדירים (שלא הרגשתי). אשפזו אותי ל-3 ימים. חיטטו בי ודחפו לי... ברור שבהריון הבא עברתי את כולו על אופני, אבל אלו היו כבר אופניים אחרים...
|
תוכן התגובה:
|