מה שאת בעצם עושה בגיוס של סופר-נני הוא להסיר מעליך את האחריות ההורית ולהעביר אותה למישהו חיצוני אחר (שוטר, מפלצת, חכה שאבא יבוא מהעבודה ואני אספר לו..., סופר-נני וגם (להבדיל ...) ריבונו של עולם בכבודו ובעצמו....).
גם ארוע כזה, אם הוא חלק משיגרת גידול הילד שלנו, הוא חלק מאבדן הסמכות ההורית- ואיננו מקדם את הדברים למקום טוב יותר. נכון, יש משמעות חשובה לתכונות שמיחסים לגורם החיצוני הזה. אם הוא מפלצת שאוכלת ילדים או מישהו שמעניש בעונשים נוראיים ומביא כלייה על ילדים שאינם עושים מה שנדרש מהם - זה עניין אחד. אם הוא פדגוג גדול, אמפטי, יציב ומבין- זה עניין אחר- אבל אז אין צורך בו. את זה יש גם לך. כשההורה (או גננת/מורה: שמעתי כבר גננות "מזעיקות" לכאורה את שרת החינוך- והילדים משתתקים באחת) איננו מסוגל או איננו רוצה לקחת על עצמו (מסיבות שונות שראויות להרצאה של ערב אחד לפחות) את כל החלקים של ההורות, כולל אלה שנראים פחות חביבים ופחות זוכים לתשואות של הילד בזמן אמת- הוא נמלט אל משהו חיצוני כזה.
צפיתי בתכנית אחת בלבד של סופר-נני ואותה תכנית היתה פופוליסטית ושיטחית להפליא ועלולה להטעות במסרים הסמויים שלה הרבה הורים, למרות שלא מצאתי בה נזק ישיר. אין לי מספיק מידע על התכנית ואינני יכולה לומר מה דעתי עליה.
הזעקת חירום של סופר-נני יש בה איום (ואפילו לא כל כך סמוי) כמו בהזעקת חירום של שוטר או בבה-יגה (סוג של מפלצת...) אל הילד שלא אוכל או לא חופף שיער או מתנהג בצורה שלא נראית לאמא/אבא. אחרת לא היית משתמשת בה. אחר כך הגיע שלב ההתנצלות והחרטה העצמית שלך שהתבטא בהסברים על הפן החינוכי של סופר-נני, כולל הדגמות. אני טוענת תמיד שהיופי והנשגב בהורות הוא שלא צריך (ולא כדאי) שלאוף בה לשלמות. זה מכביד, זה קשה להורה, זה קשה עוד יותר לילד של אותו הורה, זה נותן מודל בלתי אפשרי שגם קשה להתחבר אליו- וזה בלתי יעיל ובלתי אפשרי. לכן- גם אם קראת ברגע קשה (שלך) לסופר-נני לעזרה - זה בסדר, בתנאי שתעבירי לילדה את המסר שקראת לה מתוך צורך שלך, מתוך חולשה שלך, מתוך כאב או מצוקה שלך- ולא מתוך צורך של הילדה. זו הזדמנות לומר לילדה: "תראי ילדתי האהובה, גם אמא לפעמים חסרת אונים. גם היא צריכה עזרה, אולי איזה עזרה של אמא גדולה יותר או אבא ענק (ריבונו של עולם כבר אמרנו?) שיחלץ אותה מהבוץ שהיא תקועה בו כרגע. גם אמא איננה מושלמת וכל יכולה." אם תעמידי את הדברים ברגעים כאלה בצורה כזו- אזי לא נורא אם תקראי לעזרה של כל מיני כוחות חיצוניים. את התוכן של אותם כוחות-עזר חיצוניים- את תקבעי, ובעניין זה כדאי מאד יהיה שלא יהיו להם כוחות הרסניים אלא כוחות בונים. ואני מדגישה שוב: זו איננה דרך חיים או שיגרה מומלצת. הכוחות והסמכות אמורים להיות שלך, אבל אם קרה פעם והם נגמרו באיזה רגע קשה- גיוס מילואים (אבל זה רק צו 8! לא גיוס קבוע!) של כוחות חיצוניים יאפשר לך להתארגן מחדש.
דרורית אמיתי-דרור מומחית לגיל הרך יועצת להורים, גננות ואנשי חינוך http://www.ganyeladim.co.il/drorit.asp לקביעת פגישה, לתיאום הרצאות/הדרכה/סדנאות 0522322420
|
תוכן התגובה:
|