הגיעה שני, בחורה חמודה, צעירה, קיבוצניקית, אנה בדיוק נרדמה, נעם, שנחשדה בבוקר כדלוקת עין ולשווא - לא דובים ולא הפרשות, הייתה בבית, ופרצה במופע אימים ללכידת תשומת לבה, זה היה מביך, ומכמיר לב. כמה נואשת היא הייתה ללכוד אותה, לקבל מילה טובה. לא יודעת מה הקטע של הילדה הזאת. שני לא היתה כל כך בעניין שלה. אבל השתדלה.
אנה התעוררה- ופתאום יצא משני משהו אחר לגמרי, פי מיליון יותר רך, מחבק, אוהב, היא התאהבה באנה בשנייה ונעם התחילה להיות ירוקה. אדומה. צהובה מקנאה. אוף, זה היה נורא לראות מהצד (הצצתי מעל המחשב)
באחת ועשרים החלטתי שחליק ג'נטיל ושילחתי את נעם לצהרון. היא דרשה ששני תיקח אותה. מה יש לה זאת? דווקא רוצה להיות חברה במועדון שלא מקבל אותה.
לסיכומו של. יש פוטנציאל. יש תקווה. אני מדי לחוצה כרגע בכדי ממש ליהנות מהקטע אבל ברגע שיירגע לי כאן קצת מתכוונת להביא אותה ולהיכנס לישון, וארקה שכמותי.
אנה היתה מאוד מבסוטה. הכביסה שעל הספה נותרה כשהייתה. כך גם כל גזירי הנייר שנעם ושני גזרו ביחד.
עקרונית אין לה בעיה כך אמרה לקפל כביסה (הסיוט של חיי). בפועל זה לא קרה ואני לא אמרתי כלום.
עם אנה היא הייתה ממש נפלאה. זה מה שחשוב, לא?
חיבוק ותודה לכל העונות לי
|
תוכן התגובה:
|