פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

19/7/2005 21:25 ליאתיתי מאת: יקרה מאוד, כותרת: רוצה להפנות את תשומת ליבך גם לענייני תרגום. כשאת רואה אותו מתבכיין, ישר עולות בך האסוציאציות שכתבת (בכיין, מתלונן) ושורה של אסוציאציות שהן כבר מובנות (לא מוצאת שווא בניקוד) שעליהן יושבים היטב כל הדפוסים שלך (כמו שכתבה טלי). לכולנו יש כאלה. דברים איומים בדרגה זו או אחרת שאנחנו חושבים על עצמנו, ומתחלחלים מהם בהתאם כשאנחנו רואים אותם בבחוץ. לא סתם אומרים שאלה שהכי מעצבנים אותנו דומים לנו, כנ"ל לגבי הכי מגעילים אותנו, הכי מאוסים עלינו וכו'. משהו בהם גורם לנו להוציא את כל מילות הגועל הכי אלגנטיות שאנחנו מברכים בהם את עצמנו - שהן ד"א הכי משמעותיות לגבינו. את יכולה לדעת אלו מילים אלה לפי מידת הפגעותך. אם לי מישהו יגיד: "יא מטומטמת" זה ממש לא יעבוד עלי לעומת אם יגיד "מפונקת". גם לך יש כאלו. תחשבי שניה, מה הכי מעליב אותך כשמישהו אומר לך? וזה לא חייב להיות מילים גדולות. נהפוך הוא. מאיפה המילים האלה באות לנו? - כמובן שמההורים. הם ( ועכשיו אנחנו... ) אשמים בהכל. עכשיו, הרגישויות שלך מתפקדות גם כמשקפיים עקומות. ז"א שאם אני אסתכל על הילד שלך מתבכיין, אני אחשוב שהוא מפונק, בעוד שמישהי אחרת שתעמוד ליד אותה התבכיינות תחשוב שכל הכבוד לו שהוא בוכה, אז הוא אמיץ, ואת תחשבי שהוא בכיין מתלונן. מבינה לאן אני הולכת? התרגום - הוא בעיניים שלנו. רוצה לשנות את הילד? למה? עזבי אותך. הפטרי מהמשקפיים העקומות, או לפחות למדי איך לשים אותן בצד כשאת מסתכלת עליו - בעיקר במקומות המיועדים לפורענות. אני לא אומרת ,יש בהחלט התנהגויות ששווה ללמוד להן אלטרנטיבות יעילות וידידותיות יותר. נכון. אבל ברגע שאת שופטת אותו (ואת עושה את זה אני די בטוחה רק במקומות שאת שופטת את עצמך לחומרה) - את מתייגת אותו, וברגע שאת מתייגת אותו.. קשה. קשה לגזור את התיוג הזה. גם אחרי שנתיים ומשהו של ריברסינג. משערת שחלק מהתיוגים האלה קשה למגר גם אחרי חיים שלמים. לי למשל אין בעיה עם התבכיינות (לא כזו שאני יודעת עליה (:), אבל מה - זה ממש לא נעים לי לאוזן, וזה זמזום טורדני שאני מעדיפה שלא יהיה. אז אני מנסה להעלים את התופעה (שלדעתי ד"א, רווחת בהמון המון בתים שההורים שם בכלל לא בכיינים) בכל מיני דרכים ושיטות, אבל המילים "בכיינית" ו"מתלוננת" לא זכור לי שעלו לי בראש. רוצה להבהיר: זה נשמע כאילו את עושה איזה משהו חמור ואיום, ואני הקדושה לא - חס וחלילה! אצלך אלו המילים שמציתות ת'כפתור, לי יש מספיק אחרות לצערי הרב, פשוט במקרה הן לא אלה. מביאה לך אותי כדוגמא לא לאמא מופתית, אלא לתרגום שונה. בנקודה הספיציפית הזו החיים שלי יותר קלים כי לי במקרה אין רגישות בכיינותית. אבל לך יקירה יש. זה לא עושה אותך גרועה, או רעה (הנה עוד מילה חזקה שלי), אבל זה בול עושה לך כיוון באיפה עליך לטפל. וכן - בך. לא בו. כשאת תלמדי לחבק אותך ולאהוב אותך למרות ובזכות בכיינותך, את תוכלי לקבל אותו כמה שהוא. ומשם, אם זה עניין של התנהגות נרכשת שאפשר לשכלל - שכללי נא. אבל אם זה חלק ממנו, תוכלי לראות אותו אחרת. נגיד: לא שומר בבטן, לא מוותר, מבקש עזרה, כאלה. מהצד השני, תוך כדי והכי חשוב: לדעת מאיפה זה נובע, ולחזק את המקומות שזקוקים לחיזוק: חיזוק תחושת ה'יכול', בטחון עצמי, עידוד עצמאות - כאלה. לא ממקום של 'התבכיינות זה רע וקטן', אלא ממקום של אתה יכול אחרת כי אתה:_____ גדול / חזק / יכול / נפלא - כל מה שלא אמרו לך מספיק כשאת היית בגילו. לא סתם אומרים שהילדים הם המורים שלנו. ולא סתם אומרים שלא פשוט להיות הורים. המלאכה רבה.. אבל מתגמלת. ואם תסכימי לקחת את השיעור, אני בטוחה שאיכות חייך תשתפר לאין ערוך. יש סיכוי שאפילו תאהבי אותך. וזו תהיה המתנה הכי מדהימה שתוכלי לתת גם לו. כי רק מה שאנחנו מרגישים באמת עובר מדור לדור. מחזיקה לך, ולכולנו בעצם, אצבעות חזק. שיהיה בהצלחה, וכל הכבוד על הרגישות לדעת איפה כואב לך כשלוחצים!!! זה כשלעצמו לא קל בכלל. איתך, ליאתיתי. תוכן התגובה: תגובות נוספות 19/7/2005  00:19 את אומרת שניסית לשנות אצלך? בטיפול? (ל"ת) - noa007 19/7/2005  01:29 שאלה טובה. אבל אין מספיק פרטים. - מאמו 19/7/2005  07:05 הילדים הם הראי שלנו - אמא 19/7/2005  08:15 דוגמא לסריטות- בכינות והעלבות - פילוסופית להפעם 19/7/2005  08:43 דפוסים - טלי 19/7/2005  09:04 דעתי - לולי2 19/7/2005  09:20 לפילוסופית להפעם - גם אצלי 19/7/2005  09:20 לפילוסופית להפעם - נתנת 19/7/2005  20:20 אחרי הבהרת הפרטים - פומיקי 20/7/2005  10:11 ליאתיתי - נתנת

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש