קודם כל להוריד את מפלס הלחץ. כמה פעמים כתבת שעולים לך הפיוזים- שזה נשמע לי די מיותר, בעיקר בתדירות כזאת, ולגמרי מהסיבות הלא נכונות. העובדה שיש לך בבית אבא משקיען היא יתרון- אבל בעצם את רואה בזה חסירון. כניראה היה לך נוח לעשות הכל בדרכך- בלי "הפרעות". אבל מי שחשוב כאן הבנות- ולטובתן- כדאי שאבא ירגיש מעורב, שיהיה לו ביטחון לקחת חלק בגידולן ובחינוכן, בלי שאת תהייי "הבוס" כמו שכתבה אביבה, (בהצעה שאני דוחה מכל וכל!)
מותר שיהיו הבדלים בין הורים. לא זו בלבד, זה בלתי נמנע. לכל אחד סגנון שונה, וגם הילדים לומדים לזהות את ההבדלים. לא כל מה שמותר ואפשר עם אמא- אפשר גם עם אבא. ולהיפך- וזה על הכיפק. גם את לא תמיד עקבית- למשל יש לך בעייה כשהוא מנסה להרגיע את הילדה מבכי (באמצעות הנפות באויר או הסברים מילוליים), אבל את גם מאשימה אותו שהוא נותן לה לבכות- כשהיא במיטה. מה שאומר שיש תגובות שונות למצבים שונים. (אגב- שני הדברים שהוא עושה יכולים להיות פתרונות לא רעים בכלל- להסיח את הדעת מבכי זה לא בהכרח טעות, ולתת הסבר רציונלי לילדה בת שלוש זה יחס מכבד וראוי לדעתי).
מה שחשוב הוא לתת לו גם מרחב להיות חלק מהמשפחה, לא להתעצבן כל כך מהר משטויות (גם תחשבי איזה מודל חינוכי את נותנת לילדות) וקחי בחשבון שאי אפשר להסכים על כל דבר.
ומצד שני- הנה זה בא- אפשר לשבת לדבר על הדברים: לנסות ולהבין את הגישות השונות שלכם- ולא להבהל כל כך אם הן שונות: אולי לילדות זה אפילו יעשה טוב.
נשמעתי קצת מטיפת מוסר כזאת, אז סליחה- בעצם ניסיתי לעזור. מקוה שלא עצבנתי... שלך רוית.
|
תוכן התגובה:
|
