היינו שם. היה נורא... חשבתי שחרב עלי עולמי ושלעולם לא אצא מזה. יצאתי. ילדתי מאז ילדות בריאות ושלמות ואני בסדר. אני מנסה לחשוב מה הועיל לי אז? קודם כל, הידיעה שאני לא לבד. לקח לי המון זמן להתחיל לדבר על זה, אבל כשהתחלתי פתאום גיליתי שפחות או יותר כולן מסביבי עברו בשלב מסוים את החויה הזו (הרופא שלי טוען 30% הפסקות הריון עד שבוע 12..) עוד דבר מעודד שאת יודעת שהגוף שלך פועל ויכול לעבוד, להרות וללדת. תהיינה הסיבות אשר תהיינה, תוכלי תמיד להאמין שזה לטובה. זה אף פעם לא עובר לגמרי, ולמרות שנראה לי שאני מאחורי זה, הרי שכל הודעה כמו שלך מחזיר אותי אחורה, לשם.. לעצב הגדול, מקווה שתוכלי לשאוב כאןכח, כפי שאני שאבתי. הרבה עידוד, נשיקות, אופטימיות לך ולבן זוגך. חיזקי ואמצי.
|
תוכן התגובה:
|