בעקבות התגובה האחרונה נזכרתי שפעם שמעתי סיפור עממי....
על זוג שהיו לו בעיות באינטימיות שלהם, לא נמשכו אחד לשני, בקיצור: לא הסתדרו במיטה - אז הם החליפו את המיטה....
אני רוצה לקחת את תגובתך אולי צעד אחד רחוק יותר ממה שאת התכוונת, לצורך הטיעון הכללי:
לאטום את האזניים (כמבוגרים) ולא להקשיב לחדשות כדרך להתמודדות עם אירוע טראומתי - זהו בערך אותו פתרון (כמו בסיפור של המיטה).
נכון שההיצמדות הבלתי נשלטת לטלוויזיה כאשר קורה אסון או טראומה הם בעייה בפני עצמה. נכון שצריך לווסת. נכון שצריך לסנן את הצריכה של הילדים (בכלל, לא רק באשר לחדשות) - אבל התנתקות מוחלטת או כמעט מוחלטת היא יצירה של חור שחור אפל שלפעמים מפחידה יותר מהמציאות הקשה.
מה שאני רוצה לטעון: מחיקת המציאות מחיינו איננה עושה את המציאות או את חיינו טובים יותר.
בהכללה גדולה - אני חושבת שלכולנו כמבוגרים יש מחוייבות חברתית ואחריות כלפי העולם שסביבנו (בוודאי כלפי עולם הילדים) ולא רק לרווחה המיידית שלנו. לכן אני לא יכולה להרשות לעצמי לקחת את הלוקסוס הזה של ההימנעות מלדעת, אפילו אם הוא מפתה לעיתים.
ומעבר לכך: בוודאי שכל מבוגר ינהג על פי כוחות הנפש שלו ויכולתו להתמודד עם המציאות.
לא פשוט....
|
תוכן התגובה:
|
