דפלול, אני מאד מבינה את הגישה של יולדת היודעת מה רצונה ומה נכון לה לעשות. אך במקרה הזה, יש יותר מדי קרדיט ליולדת. האם, ביקשת אי פעם שיוציאו לך את התוספתן. יש סיכוי סביר שיום אחד תצטרכי את הניתוח. ויש אין סוף דוגמאות. יולדת, גם בלידתה ה-19, בהעדר אינדיקציות אובייקטיביות, לא אמורה להזמין ניתוח. או ליתר דיוק, לא אמורה להנתן לה האפשרות להזמין ניתוח מטעמי נוחות, חששות וכו'. כמובן, אני מסייגת את דברי, בכך, שאם מדובר בפחד פתולוגי/הפרעה/אינדיקציה "נפשית", ברור שאין להוליך את האישה ללידה רגילה, אבל, אם מדובר בחששות, פחדים לגיטימיים והגיוניים לפני ארוע משמעותי, אולי המשמעותי בחיים, ברור שאת ההחלטות הרפואיות יש להשאיר לרופאים. במקום מסויים אני מאשימה את רופאינו, שפתחו בפנינו את האופציה להחליט החלטה לחלוטין רפואית. ויש לי שאלה נוספת: אם יקרה לה משהו בניתוח (חלילה), האם אין זו אשמתו של הרופא שנתן לה טיפול הלא תואם את מצבה, וסיכן חייה/חיי עוברה, בגלל "גחמה"? בקיצור, אני נגד ניתוח בלי סיבה:-)
|
תוכן התגובה:
|