אני מתייחסת לצהרון כמקום שמחליף את הבית ועל כן חוגים ממש לא הייתי רוצה. הילדים שלי חוזרים הביתה בצהריים ואני רואה שהצרכים שלהם הם: מזון (פשוט ומזין), קינוח (מעט, 2 קוביות שוקולד למשל. זה מה שהם מקבלים. היו רוצים כמובן יותר) ומנוחה. לצערי הגדול צריך להכין שיעורי בית ובגלל שאין לו משמעת זה קורה מיד אחרי ארוחת הצהריים כחוק. הוא בכיתה א' ואני לא יושבת איתו כשהוא עושה שיעורים. אני מוודאה שהוא יושב לעשות אבל באחריותו להוציא את החוברות ולעשות. אם אינו מבין הוראה אני כמובן מסבירה לו מה עליו לעשות. גם בצהרון זה מה שהייתי מצפה שיקרה ולא שישבו איתו כמו בכיתה ויפקחו עליו.
חוצמזה, אין לי שום בעייה שיצפו בטלויזיה. הילדים שלי לא ישנים בצהריים והפסיקו לישון בגילאים 2.5 ו-1.5 וזו הדרך היחידה שלהם לנוח. הם פשוט בוהים בה. אני לא נותנת להם לצפות בדברים שאינם איכותיים או רעשניים מדי (כמו פסטיבל פנטזיה) אבל אין לי בעייה עם לוגי, הופ וערוצי הספורט (הם מכורים לכדורגל). לקראת ארבע הייתי רוצה שיתנו להם פירות. אני מרגישה שרק ככה הם מצליחים לאגור כוח להמשך היום - מפגשים עם חברים וחוגים של אחה"צ. אם נשאר זמן בין הטלויזיה לחברים/חוגים הם משחקים משחק שקט (הספיקו כבר לאגור כוח) או שהם מציירים. לעתים, לא מספיק לצערי, אני מקריאה להם סיפור.
בהצלחה לך!
עדי
|
תוכן התגובה:
|