השאלה על מעשיך כאן, לדעתי עדיין מרחפת. אינך תואם את פרופל ה"קוצי מוצי", ועזרה, סלח לי על הספקנות, לא תמיד תקלע למקום הנכון. נדמה לי שברור למה. ולראיה, מקרה השפה. הבקשה שלך, כמו גם עמדתך, לטעמי לא הובנו כהלכה. (מיותר לציין, שאני איתך בכל מילה. לפחות במקרה הזה). יש תחושה של זליגה למקומות לא נכונים, כמו כן חיבוק או לא חיבוק. רותי, כהרגלה, בכתיבה מטפורית נהדרת, נדדה למחוזות שאינם רלוונטיים לבקשה הזו. סליחה, רותי, אולי אני מפספסת.
ורותי, מנסה להעביר עמדה, ללא פגיעה חלילה. קצת חוששת מהתגובות לאור הרוח הלוחמנית. אין לי ממש כוח ופנאי נפשי לדיונים ארוכים ומייגעים. לכן, אנא, נסי להתייחס בצורה בונה. לדעתי, הודעתך, רוויה בפרה-קונספציות שגויות, על גבול המסוכנות. החל מניתוח אופיו של הרופא, דרך בחירת המקצוע וכלה בהגנה על הילד. אני אמא, למודת תפירות. מה לעשות, ככה זה כאשר יש בנים ג'ינג'ים. מעולם, לא נתפר ילד ללא צורך. יכולה להתווכח, מתי זה הכרח, ומתי הפגיעה האסטטית פחות חמורה מתהליך התפירה. לדעתי, כל צלקת פיזית, חמורה יותר, מחוויה, שבאמת לא ממש איומה.
|
תוכן התגובה:
|