אז אמנם גם הלילה היא עשתה לנו משמרות (הנזלת המנוולת של הקטנטנה), אבל ההודעות שלכן עשו לי ממש טוב. באמת.
דפלול - הגדול שלי בן 8, ילד מקסים וחכם אבל עדיין דורש את העזרה בדברים הקטנים של היומיום (למרות שהוא בהחלט מסוגל לבד). ויש את ה"לבד" שלי מדי פעם, אבל היומיום יוצא כל כך עמוס שאני מחפשת דרך פשוטה יותר לעשות את זה... מה, אין? :-)
ל"אחת משלנו" - אני אוהבת את נקודת המבט שלך. את צודקת, אני ברת מזל ואני מודעת לזה מאד. אני גם לא מקטרת על המצב ואני מקווה שלא כך יתפרשו דבריי. אני רק מחפשת דרך לעשות את זה יותר יעיל. למשל - פיתוח העצמאות של הילדים זה פתרון מעולה. אבל איך עושים את זה...? אולי הציפיות שלי קצת גבוהות מדי. אולי הציפייה שילד בן 8 יוכל להתקלח בעצמו היא לא הגיונית? ושילד בן 4.5 יתלבש בכוחות עצמו? אולי אני דורשת יותר מדי? מה למשל יקרה אם פשוט אשים את כולם יחד, עם הקטנה, באמבטיה משותפת במקום מקלחות מצוחצחות אחד אחד? אז הם לא יהיו מבריקים וסטריליים אחרי זה - אבל כן מאושרים, לא?
ולטליה - האשה שעובדת איתי בבית היא אמא לילדים בעצמה ולכן ערב זה לא אופציה. הילדים שלי מתים עליה ואני סומכת עליה במליון אחוז, אני רק חושבת שאני לא יודעת לנצל את העזרה שלה בצורה הכי טובה. למשל: אם מזדמנת לי חצי שעה פנויה והיא עם הילדים, אני מרגישה צורך לעשות משהו פרודוקטיבי בבית ולא - לנוח למשל. כאילו לנוח זה פינוק והרי היא לא נחה, אז למה אני? (נשמע מטופש, אני יודעת, אבל אולי אמצא פה הזדהות לעניין הזה). היא עוזרת לי גם בנקיונות בבית אבל כיוון שיש באמת המון עבודה יוצא שהיא מחפפת וחלק מהדברים אני כבר מעדיפה לעשות לבד. (אתמול, כנראה כדי לצאת ידי חובה היא פשוט שפכה המון אקונומיקה בשירותים כדי שיסריחו למרחוק, ורק שיהיו מבריקים עאלק...)
בקיצור - תודה על העידוד. טיפים נוספים יתקבלו בברכה. ויום נעים.
|
תוכן התגובה:
|