אני בהחלט חושבת שהגיל תורם ומשפר. יש קשיים אחרים אבל ברגע שאת מחנכת אותם לאחריות ולא לוקחת על עצמך את תפקיד המנכ"ל,מגיע שלב שבו כשבתי בת ה-12 מאחרת כי לא קמה בזמן,אני אומרת לה מצטערת לא מסיעה כי אני עצמי ממהרת לצאת ובפעמים הבאות נראה שיפור,כולל מציאת קודים אישיים איך לא לאחר.
אני לא מסכימה לאמירה של ילדים קטנים צרות קטנות ולהיפך. אני חושבת שצרות יש תמיד,מכל מני סוגים והן בעיקר אם לא לחלוטין קשורות אלינו,לתהליך שלנו,למי שאנחנו נהיות.
קשר עם ילדים שגדלו ונהיו בני נוער והלאה זו בניה מורכבת,לא מובנת מאליה. מצריך הרבה רשות להודות במציאות,לשחרר,לתת להתנסות ולהצדיק את האמון שניתן כולל לחדש את הגבולות ואת ההגדרות של מה אני יכולה ומה לא-כאדם.
ולעניננו,את אנושית, תמצאי לעצמך את המקומות לנשום,לקצץ בתחומי אחריותך,כמו שאיריס כתבה-המקומות הזוגיים שמחזקים את הכל כי נותנים בסיס רגשי חזק.
שבת שלום, גילי
|
תוכן התגובה:
|