בוקס בבטן, הכנוי שבחרת לך כ"כ קולע לתחושה של רבים מאיתנו כשזה קרה. בתה של חברתך לומדת עם בתי. אמנם לא הייתי חברה קרובה של חברתך. אך הבנות קצת כן. ילדה מחוננת מדהימה ומלאת שמחת חיים. כן, שמחת חיים שאינה נעדרת ממנה (לפחות כלפי חוץ) גם בימים קשים אלו. הלב נקרע והבטן מתחלחלת כשזה קורה כ"כ קרוב ומתדפק על הדלת. שולח תזכורת לכולנו, שאין מובן מאליו, שכל יום של בריאות ושל ביחד הוא מתנה שיש לחגוג. ואז שניה אח"כ כולנו נשאבים ליוםיום הרגיל, לעצבים בפקק, לכעס על הבוס וכו'. זה טבעו של עולם, לא בטוחה שאפשר להלחם בכך. אבל, בהחלט אפשר להזכיר לעצמנו הרבה יותר את הזכות הגדולה של כולנו על כל יום טוב שעובר. להזכיר , להקטין קצת את משקל טרדות היומיום ובאמת להנות. מסכימה לגמרי גם עם דבריה של דפלול. לא יודעת עם עזרתי בדבריי, אבל שולחת לך חיבוק גדול. לכולנו. שלא נדע עוד ימי צער.
|
תוכן התגובה:
|