אין כאן כללים. אין נכון ולא נכון. כל אדם באמונתו. זו החלטה משותפת של שניכם, ואני חושבת שבמקרה שאחד מההורים מתנגד נחרצות למשהו, שלשני הוא לא מאד מאד עקרוני, אז צריך לוותר למתנגד וללכת עם רצונו. כן חשוב לי להציג לך איך זה אצלנו. אולי זה קצת יקל עלייך בדרך שאת מתבוננת על העניין, ואולי לא. אצלנו כל האחים באים על כל הילדים שלהם, מגדול ועד קטן, תמיד תמיד, לאזכרה של אמא שלנו. כל הנכדים גדלים לתוך זה וזה לא אישיו מבחינתם, בית הקברות. הם חלק מהמציאות הזו. זאת סבתא שלהם, שכמעט כולם לא זכו להכיר, רק מסיפורים ותמונות, והעלייה לקברה מהווה חלק מהדרך שלהם להשאיר אותה בתוך חייהם. גם אצלנו זה הפך למפגש משפחתי. לפעמים אנחנו מביאים שתילים חדשים והם שותלים בעציצים, ולפעמים סתם מנקים, מסדרים, מדברים. הם כמעט מיד רוצים לצאת לטיול בבית הקברות. זה מרתק אותם. הם מגיעים ללא המטען הכבד שאנחנו כבר נושאים איתנו לגבי בתי קברות ומוות. לדעתי יש משהו חשוב בליידד אותם עם הנושא הזה, שהוא חלק אינטגרלי מהחיים שלנו. הם יגדלו להיות בני אדם שהמוות הוא לא טאבו בשבילם. הוא חלק ממעגל החיים. אבל כל ילד גדל מתוך עולם האמונות של הוריו. וזה מכובד דיו.
|
תוכן התגובה:
|