|
1/2/2009 08:09
|
גילי אבישי
|
מאת:
|
|
תלוי
|
כותרת:
|
בעיקרון אני בעד הרעיון להרגיל את הילדים כי המוות הוא אכן חלק מהמארג בו אנו חיים ושבעצם זה נורמלי ותקין שהאנשים שהיכרת במהלך חייך בסופו של דבר מגיעים כולם לעולם שכולו טוב.לא סותר את העצב אבל מרכך את הפחד. אבל כמו שריש כתבה ברוב בתי הקברות היהודיים האווירה מדכאת,שורות של אבנים,כמו שדה מצבות,הלוויות יוצאות בקצב מדאיג ומעורר תחושה שכולם מתים עכשיו וכו'. בעיני אין זה מקום ראוי לילדים. באשר לענין הישיבה על מצבות וכו'-זה ענין של תפיסה. אם בית הקברות הוא מקום בו החיים פוגשים במתים אזי אני לא רואה בזה בעיה. כאשר בית הקברות הוא כמו גן ציבורי גדול,כמו בהרבה מקומות בחו"ל ומזמין מנוחה,משחק,התקהלות כמו שתוארה בהודעת הפתיחה, או אז גם היחס למקום ולתופעה משתנה. במקומות ובמשפחות בהם האוירה היא מדכאת ומשליטת טרור אין מקום לילדים וגם לא למבוגרים...
לשאלה מה להגיד להם- תלוי במה שאת מאמינה. אם האמונה שהגוף והנשמה הם שני חלקים שמתחברים בזמנים מסויימים ונפרדים בזמנים מסוימים זה הסבר מתאים גם למה קורה ומדוע בעצם מתים וגם לעובדה שצריך למצוא מקום להניח את הגוף בצורה מכובדת אחרי שרותו את הנשמה שמילאה אותו באהבה,כבוד,מחשבה וכו'.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|