|
2/3/2009 21:44
|
רוננה
|
מאת:
|
|
מדובר על פרופ' מימון מבי"ח סורוקה
|
כותרת:
|
בכלל נקבע לי ניתוח ל 15/3 באסף הרופא (סיפור ארוך) אבל דיממתי ורצתי לסורוקה (אני מב"ש). השאירו אותי למעקב כי הפסקתי לדמם ורציתי ללכת הביתה אבל הוא סירב. לדבריו בגלל העבר שלי (שלושה ניתוחים קיסריים קודמים)ומנסיון שלו דימומים בשלב כזה מסימיים בבניתוח. מאחר והייתי בשבוע 34 הוא רצה למשוך כמה שאפשר כדי ליילד אותי בשבוע 35 (במידה והאולטראסונד לא יראה שיש בעיה). ואז, יום וחצי אחרי שהתאשפזתי התחלתי לדמם בלי הפסקה. למזלי הוא היה תורן. מהרגע שגררו את המיטה שלי מהמחלקה לחדרי הניתוח ובזמן שבעלי ואני היינו מבוהלים הוא היה רגוע ואירגן את הצוות ונתן לי הרגשה שאני בידיים בטוחות והוא יודע מה שהוא עושה. אחרי כן, בחדר התאוששות בזמן שקיבלתי שתי מנות דם , ניגשו אלי רופאים תורנים ושמרו עלי ואחד מהם אמר לי שהיה לי מזל גדול, שהיה ניתוח קשה מאוד ואיבדתי המון דם וכמעט איבדתי את הרחם ואת חיי. למזלי פרופ' מימון התעקש לנקות את הרחם במקום לוותר עליו וגירד כל פיסת שילה נעוצה בסבלנות. למחרת שלח אותי לאוטראסונד לוודא שאכן הרחם נקיועקב אחר מצבי במחלקה. לאור המוות של היולדות האחרונות או כמעט מוות - אני מרגישה ממש בת מזל שהכל הסתיים כפי שהסתיים.
חשבתי על בקבוק יין יקר (אולי ויסקי טוב)...אולי עם שוקולדים של מקס ברנר...
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|