אין כמעט אדם שחסרים לו הכישורים הבסיסיים מאד להיות מעמיס. אין מקצוע, המחייב, ואני חוזרת, מחייבת תקופות הכשרה כל כך רבות ועמוסות. אין יותר מדי מקצועות, ואולי זה העיקר, שנושאים על עצמם אחריות מלאה. כל אלו שמנית, כמעט, למעט האחיות, שגם שם עניין האחריות איננו רחב במיוחד, לא רק שאינם פרופסיות מוגדרות, אלא, שכמדומני, אינם מגדירים את תחומי אחריותם, ואינם עומדים למשפט על רשלנות. נטורופט רשלני??? בדיחה של ממש. אז כן, השכלה איננה מדד לכישורי העובד, אבל יש עבודות, ששכר אמור לפחות לשקף את האחריות הנדרשת מתפקידו. (דוגמא קרובה, אך לא זהה, שופטים) אם אינני טועה, רופאים עימם את עובדת או נתקלת, לא מעטים מהדסה. להזכירך, שר"פ בהדסה, הינו רפואה פרטית. אין כמעט גניקולוג אחד שלא משלים הכנסה משר"פ. אחרת, מדובר בשכר עלוב. "אחיות,פיזיוטרפיסטים,מרפאים/אות בעיסוק,פסיכולוגים,עובדים סוציאליים,תזונאים/יות ושוב-מעסים,מדקרים,נטורופטים..." פסיכולוגים מחוייבים בתואר שני והתמחות (גם של שנים מספר) על מנת לטפל, אז גם כאן,יש משקל רב על ההשכלה (שאגב, גם הם מרויחים רק בפרקטיקה הפרטית, אך לא ברור לי למה פה זה לא פסול כל כך. גם רופאי שיניים.). מכל השאר, הדרישות נעות בין מינימליות לבין העדר מוחלט שלהן. ואחרון חביב, אני חוששת שאת לא ממש מבדילה בין הכרח לפריוילגיה. רפואה פרטית מהווה את המשקל הגדול ביותר בתלוש השכר של הרופא. גם שר"פ בהדסה.
|
תוכן התגובה:
|