|
13/12/2009 11:17
|
אמא ל 2
|
מאת:
|
|
רונה, עברתי תקופות כאלה עם הגדולה שלי
|
כותרת:
|
אני חושבת שזה אופיני לילדים מאוד רגישים. אובר רגישים אפילו. מעין הצפה של המערכת. כמה דברים: 1. אתם ההורים, תחליטו ביניכם שאתם משדרים חוזק ושליטה במצב, לכו לייעוץ, זה חשוב ביותר. הוא מרגיש את חוסר האונים והפחד שלכם, זה מפחיד אותו מאוד וגורם לו לבדוק שוב ושוב שאתם עדיין שם ולא מתפרקים אחרי עוד התקף שלו. זה מעין גלגל כזה, הוא מרגיש שזו נקודת חולשה שלכם וכוח שלו, והוא יבדוק את זה שוב ושוב. הוא חייב את הבטחון שאתם שולטים במצב ואוהבים אותו למרות מה שקורה לו. אפשר ורצוי לדבר איתו על זה, שאתם רואים שקשה לו ושהוא יוצא משליטה ושאתם תעשו הכל יחד איתו כדי למצוא פתרון לזה. 2. מה שהכי עזר אצלינו זה חיבוק הדוב. לקחת אותו הצידה, להחזיק אותו בצורה בטוחה אבל נחושה. שיוציא הכל בסביבה הבטוחה והמחבקת, אחרי שגמר להשתולל לצעוק ולצרוח ומרגישים שהגוף נרגע אפשר לשחרר ולדבר על מה שקרה. 3. אני מציעה לך לנסות את התרגיל על הגן הבטוח בדמיון מודרך. זה תרגיל שעובד אצלינו נפלא, היא מוצאת פתרונות למצבים קשים לה בסביבה של הגן הבטוח. זה פורסם "שם" (אני יודעת שאת מבקרת קבועה גם שם) בהצלחה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|