|
27/5/2002 08:17
|
ליאתי
|
מאת:
|
|
יקירתי,
|
כותרת:
|
יקירתי,
אוף, למה? למה? למה?
על פי הבנתי את מוכרחה תמיכה כלשהי, מכל סוג שהוא, גם אם לא מקצועית, אבל עניינית וקולעת. למעשה הרבה מאיתנו נמצאות במצב דומה של לילות ארוכים ועל פני תקופה ארוכה ללא שינה רצופה (הגדולה שלי ישנה לילה רצוף ראשון רק בגיל 3 ורק אני הייתי קמה, היום ילדי בן שנה וחודשיים ועדיין יונק בלילות...), אין לי סיוע לאחר הצהריים (למעשה גם מטפלת לבוקר כבר לא), אני אם עובדת (קמה לפני חמש בבוקר ועוזבת הבית ב-06:30), לעולם איני יכולה לחשוב על רופא (שלא לדבר על משהו מפנק) שלא על חשבון שעות עבודה(ואז, כשאפשר כבר "לברוח", בדיוק משהו משתבש), על יציאות בערב אין כלל מה לדבר, בעל שמחצית מהזמן בחו"ל, אם שעסוקה תמיד, חמות שחיה רוב הזמן בחו"ל......אבל יש לי בעל תומך ומבין!!! ופה קבור הכלב ופה הסיבה שמחזיקה אותי "תקינה" ולכן כ"כ קשה לי לקרוא דברייך.
לכן אני חושבת שאם תצליחי להידבר עם בעלך ולשנות המצב העקרוני דברים יקלו עלייך (גם אם תמשיכי לקום בלילות) ושלא יצטייר שאני מקלה במצב, כן הסיטואציה קשה!
בכל מקרה נראה לי שלצורך התדברות נכונה (שלא תביא לתוצאות הפוכות דווקא), את צריכה להתחזק עם עצמך ולכן אני חושבת על הכרחיות התמיכה החיצונית לך.
את כותבת שאת חדשה בעיר (אולי גם בארץ?), דבר שמקשה גם הוא.ליבי באמת איתך.
חזקי ואמצי (כשאת בוכה, חשבי עלינו, אנו איתך!)
שלך, ליאת
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|