|
27/5/2002 17:13
|
מירי
|
מאת:
|
|
מזדהה בעצב
|
כותרת:
|
האמת שהמצב אצלי הוא די דומה אני זו שמטפלת בקטן וקמה בלילות אבל אמלנו הבעל הוא המפרנס העיקרי וכרגע הוא עובד ימים ולילות ולכן אני מבינה אותו ועוד משהוא - לגבי גברים הרבה פעמים הטבע שלהם הוא-אם מתעלמים זה נעלם או אני איהיה בשקט ואצא מזה בדלת האחורית והם בעצם צריכים "ניעור" מדי פעם אז נכון שבעלי הוא לא הכי מתחשב בעולם אבל אחרי שיחה הוא קם לילה אחד ועוזר ועוזר להרדים את הקטן כמה לילות וחוזר חלילה אבל הכל מתגמד כשהוא בא הביתה ומסתכל בכיף על הפשוש. נכון זה מחזיק רק 20 דקות ואז יש חדשות ונכון שכשהקטן בוכה הוא היסטרי וקורא לי אבל המבט הזה של-אני מת עליו עושה את הכל והכי הכי חשוב-שיזכור להגיד מדי פעם אני אוהב אותך (תסבירי לו שאת צריכה שהוא יזכיר לך מדי פעם) והכי כדאי בחיבוק לפני השינה! אפילו שזה קיטשי אבל תאמיני לי זה משפר את מצב הרוח פלאים (ואחרי הפעם הראשונה שהם אומרים כי את מבקשת אםהם קולטים וממשיכים עם זה אח"כ זה ממש כיף) בהצלחה מירי
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|