זה פשוט יותר נחמד מלקרוא לך בשם ש"בחרת" בו..
לגבי ענישה - לפחות אצלנו בבית עונשים מחוברים למעשה.
דוגמא?
הגמד הצטרף לחבורה שהקניטה ילד בחוג.
עם שובו הביתה שוחחנו הסברנו לו מה לדעתנו לא היה תקין בהתנהגותו ושאלנו אותו אם יש לו דרך / רעיון לתקן את מעשיו.
הסברנו לו שאם לא ימצא דרך נמנע (בצער רב, מבחינתנו) ממנו השתתפות בחוג (שחשוב לו ולנו באותה מידה). הוא עצמו הציע לכתוב מכתב התנצלות ולהוסיף תשורה קטנה. אם לא היה מגיע לרעיון מוצלח דיו, היינו מבטלים את השתתפותו לשבוע לכל הפחות.
מאז לא הצטרף לבריונים, לרווחת כולנו.
החוכמה היא לא לאיים בעונשים, בעיקר לא בכאלה שתתקשו לעמוד בהם! עונשים אצלנו הם מועטים מאוד, לא כי אין לנו יכולת אלא כי האפקט שהם אובד בשימוש יתר.
בענישה חייבים להקפיד שהעונש יהיה סביר (גם לילד אבל גם להוריו!), תלוי גיל ויכולת הבנה של המעשה והעונש הנלווה (דין ילד בן שנתיים אינו דומה לילד בן 8!), לא לפגוע בזכויות בסיסיות של הילד (לא תאכל ארוחת ערב היום נניח- שייך לקטוגוריה הנ"ל), מחובר למעשה שעשה (חרג משעות הצפיה בטלויזיה - שבוע ללא טלויזיה נניח, ירה אפונים מפיו על אחיו בזמן ארוחת הצהריים, יאכל לבד או במקום נפרד בזמן שהאחרים ישובים סביב השולחן האחר), מדורג ע"פ חומרת המעשה (חרג משעות הצפיה וצפה בערוץ הפלייבוי יחד עם אחיו הצעיר ממנו - חודש ללא טלויזיה, עמד בסלון והשתין בכוונה תחילה על הספות - יהיה שותף לניקוי ויאסר עליו לבלות בסלון), למרות הענישה ילד חייב לדעת שלא נוצרת איבה בינו לבין הוריו ושתפקידם להיות שם עבורו גם אם עבר את הגבול (לקח פטיש ודפק אותו בראשו של בן הדוד, יורחק ממנו הפטיש והוא ילקח הצידה בכדי שלא יגרום לנזק נוסף), רק שאז הם פחות נחמדים והוא המפסיד העיקרי ממהלכיו.
הצבת גבולות היא העבודה הכי מתישה בהורות.
החלק הטוב - שככול שעושים את זה טוב וברור יותר יש הרבה פחות בעיות, החלק הרע שזה מעייף ומוציא את החשק לעשות דברים אחרים.
ככול שמתחילים עם זה מוקדם יותר החיים של כולם טובים יותר, בעיקר של ההורים והאחים.
ויש לי חדשות בשבילך, אתן לא צריכות "להסתדר". לילדים יש זכויות (ללא קשר לחובות, זה לא עומד אחד מול השני), אבל גם להוריהם יש! את לא צריכה להתגמש איתה ולספוג את האמירות המעליבות והמרושעות שלה. זה לא חלק מה"סידור".
וכמו שאני אומרת לבנים שלי - אני לא חברה שלכם - חברים יש הרבה. אני אמא שלכם וכזו (למזלכם ולשמחתכם) יש רק אחת.
אני כמעט ולא מענישה במניעת טלויזיה / מחשב כי גם כך זמן המסך שלהם מוגבל מאוד מטעמים אידיאולוגים (עד חצי שעה ליום ויש ימים שבכלל לא, בעיקר כי הם עסוקים ולא מתוך רצון למנוע מהם את "זמן האיכות" הזה).
|
תוכן התגובה:
|
