אני רק זוכרת שכל הלידה חשבתי "עוד מעט אני אפגוש אותה..." "עוד מעט אוכל להחזיק אותה בידיים"... באמת פחות התמקדתי בתהליך הלידה עצמו, שהיה עיקר הפוקוס שלי בשתי הלידות הראשונות. דווקא מכיוון שהיו לי כבר שני ילדים וידעתי היטב מה זה תינוק בן-יומו וכמה זה מקסים ומרגש, חשבתי כל הזמן על הרגע שאחרי. הכאב הוא כאב וצוללים לתוכו, אין מה לעשות, אני בכלל לא אומרת שזה "עוד יום בחיים" (ואגב, גם אני כמוך לא יכולה שייגעו בי כשכואב לי. צריכה לעבור את זה לבד). התכוונתי רק לזה שכמה שעות של כאב מתגמדות למול למה שמגיע אחר כך, שידעתי שהתינוקת כבר תיוולד ואוכל להסתכל עליה, וזה סוג של פרופורציה שקיבלתי רק בלידה השלישית.
בהצלחה!!! ואם זה עוזר - חוויית גידול הילד השלישי היא קסומה בדיוק כמו שמספרים... אני נהנית מכל רגע!
|
תוכן התגובה:
|