אגב, אף פעם לא הגעתי עם ליווי מקצועי וחוויות הלידה שלי מעולות, אבל...יש אבל. למדתי שצריך להיות אסרטיביים גם מול רופא ומיידלת. אין ברירה. בלידה הראשונה הייתי ילדה בת 26 ולא עמדתי על שלי. בסה"כ ארבעה תפרים שניתן היה למנוע אם הייתי מתעקשת, לידה שאינה על הגב כפי שהתעקשה המיילדת והסכמתי לכך, לא ידעתי עדיין שאני יכולה לבקש לא לרחוץ ולא לחסן בחיסונים למיניהם... אבל החוויה היתה נפלאה ומהירה. בפעם השנייה הגעתי חדורת אסרטיביות והתעקשתי ללדת בלי תפרים וכך היה למרות שהמיילדת היתה סקפטית, ביקשתי תנוחה מסויימת וקיבלתי, בישתי בלי רחיצה וכו' וקיבלתי הכל. המיילדת היתה מקסימה אף היא והלידה מהירה. בפעם השלישית, מיילדת מהגהנום. כתבתי עליה פה. התייחסה אליי מגעיל. ילדתי בלידה טבעית הפעם כי כך רציתי שתהיה הפעם האחרונה לי. היא העירה לי בצורה מגעילה על הצרחות שלי, זירזה אותי למרות שילדתי מהר מאוד, הכניסה נתונים למחשב למרות שביקשתי ללחוץ את השליה החוצה, דבר שהציק לי מאוד. אבל כל הבקשות שלי נענו כי דרשתי. עמדתי על כך. אני מאמינה שאסרטיביות ולפעמים אגרסיביות אם צריך יכולות לעזור. כמובן שאם יש מישהי שמלווה את הלידה, זה מעולה, אבל לא כל אחת רוצה בכך מעבר לבעל שנמצא איתה (אני למשל לא מעוניינת).
אלו התובנות שלי עד כה...
|
תוכן התגובה:
|