6/6/2011 10:46
|
מאמוש
|
מאת:
|
וואו, כמה שאני מבינה לליבך
|
כותרת:
|
גם אני עם שלושה בנים וכולם סביבי יכולים להעיד עד כמה רציתי בת. זה היה חלום ילדות ונעורים שלא התגשם. אני חושבת שזה בסדר לקנא. מותר לך. גם לי נצבט הלב כשאני עומדת בחנות בגדים וקונה ג'ינס או דגמ"ח ואמא לידי קונה שמלות וחצאיות. גם אני רוצה, אבל משלימה עם המצב. אותי דווקא המחשבה על העתיד מטרידה. לבנות והורים יש קשר מיוחד כשהם מזדקנים. בנות ימשיכו ללכד את המשפחה ואת האחים, יעזרו ויסעדו את ההורים, הילדים של הבנות תמיד יהיו קשורים לסבתא וסבא שלהם, האמא של הבת היא זו שתלווה את בתה ביום המאושר בחייה בחתונתה ותהיה לצידה בעת שתלד. יש המון דברים שאני בטוחה שלא אוכל לחוות עם בניי, בייחוד אחרי שהם יבנו לעצמם משפחות משלהם ומי יודע אילו כלות יהיו לי. זה יכול לשנות את כל התמונה. זה די מפחיד אותי... ומסכימה עם רונה. אמהות לבנים משום מה מרגישות החמצה אם אין להם בנות, להיפך פחות.
בבנות יש קסם מיוחד, לא בנות?
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|