כתבת שאת לא מבינה למה צריך לסבול את כאב הצירים, אני אנסה לתאר לך את החוויה שלי. בלידה הראשונה קיבלתי אפידורל, הלידה עברה בצורה חלקה (אם כי מאוד איטית כי האפידורל האט מאוד את קצב הצירים, כך לפי צוות ביה"ח,ואני בטוחה שזה לא היה לטובת התינוק).יצאתי מאוד מרוצה מהלידה,אבל לאורך הזמן שאחרי הלידה, כשהדברים קצת שקעו,היתה לי הרגשה שלא ממש הייתי שם. כלומר, לא חוויתי את התינוק יוצא החוצה.לחצתי כשראיתי את הקווים במוניטור עולים, מן משהו מכאני שכזה. מזל שהמיילדת המופלאה שלי שיתפה אותי ונתנה לי "לשלוף" אותו בחלק האחרון. לקראת הלידה השניה רציתי לנסות ללדת בצורה אחרת. הרגשתי שמשהו בלידה היה חסר לי,ובאמת קראתי והתכוננתי והגעתי מוכנה, וילדתי ללא אפידורל ובכוחות עצמי. אני יכולה להגיד לך שהחוויה היתה הרבה הרבה יותר עוצמתית. הרגשתי את העובר עובר את השלבים, הרגשתי אותו יוצא ממני. זה כאב מאוד, אין מה להגיד, אבל זה גם היה הרבה יותר קצר, וגם - זו אני שהייתי שם! אני לא יודעת אם אלד פעם נוספת, ואם אלד- אני לא יודעת להגיד כרגע אם ארצה אפידורל או לא, אבל את הלידה הזו הטבעית עשיתי בגלל צורך פנימי שלי ועבורי, ואני שמחה על כך.
אגב, את זריקת האפידורל קיבלתי לפני כ 8 שנים, ועד לא מזמן חשתי כאבים במקום של האפידורל. זאת לא הסיבה שבגללה ויתרתי על האפידורל בלידה השניה, אבל זה בהחלט משהו שמוריד מבחינתי נקודות לאפידורל.
תמר
|
תוכן התגובה:
|