אולי לא בהכרח של משהו שאני חווה כפגיעה, אבל כן של חדירה לגבולות הבית והמשפחה שלי מצד חמי וחמותי. באמירות, בדרישות ובהעלבויות שונות. אני למדתי שלעתים אפשר לענות, אבל רק מתוך מצב של איזון ולא של סערה, ולעתים אחרות להתעלם ולנסות להבין היכן הרגישות שלי והיכן ההגזמה שלהם. עכשיו אני הרבה פחות מתעצבנת מפעם, זה בא והולך. עזר לי לחשוב על זה כעל משהו שהוא לא התגלמות האינטליגנציה והרגישות בעולמנו, אבל גם לא רוע. מה אומר בעלך?
|
תוכן התגובה:
|