זה שמאז, זה הפך להיות כמו מילת פיסוק, כל שתי מילים זה השם הזה. בהתחלה אולי זה היה מתוך ההתלהבות של להגיד את השם אבל היום, בעיקר הגדול שהוא בן 7, אומר כל הזמן "אמא" (בשם הכינוי), כמו מילת פיסוק. אפילו כשהוא מדבר עם אחרים, הוא קורא להם בטעות כך. אני מרגישה שזה גרם להם לאיזושהיא תלות, כל הזמן בתחילת המשפט השם וגם באמצע ובסוף. הגדול באופן כללי מבקש את אישורי על כל דבר ואני מרגישה שזה רק חיזק את זה (נכון, אמא? אפשר, אמא וכד' - כל זה כמובן בשם הכינוי).
|
תוכן התגובה:
|