פשוט מאוד, מכנסים את הילדים ואומרים "ילדים אהובים, אני מבקשת להקפיד לקרוא לי א-מ-א, כך אני מעדיפה" וזהו, בלי להתייחס לשם הקודם.
אם את רוצה לשבת ולשוחח איתם על משמעות השם הקודם (בכלל לא מוכרח שתהיה משמעות כזו...) אז בנפרד מהבקשה, אולי אחרי כמה ימים או אחרי כמה שבועות. לגדולה שלי היה שם חיבה מאוד אהוב, שעכשיו היא בוכה אם קוראים לה כך. לאמא שלי קראתי בשמה הפרטי עד גיל 10, פשוט משום שחשבתי שכך אומרים אמא בשפת האם, ואף פעם אף אחד לא טרח לתקן אותי. אני בטוחה שזה הפריע לה. לא חבל?
אה כן, ובתקופת הממי שלי - קראתי כך לבוס שלי כמה פעמים :-) כשזו מילה שגורה היא יכולה להשתרבב, לא חייבת להיות משמעות נסתרת.
אני מאמינה שאם לא תעשי מזה ענין (גם כשיתפלק להם הכינוי) הכל יהיה בסדר, ואם יהיו דמעות - אז יהיו.
|
תוכן התגובה:
|