פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

8/1/2012 00:36 דרורית אמיתי-דרור מאת: שלום לאמא המודאגת! על הדרת ילדים בגן..... (כותבת תשובה ארוכה כי השאלה חשובה ועקרונית ) כותרת: את מתארת מצב שבו נשמע שה שהגננת באיזה סוג של מצוקה מקצועית . את מכנה אותה "גננת" - אבל אני מניחה שהיא מטפלת מקצועית. "גננת" הוא תואר רישמי של מי שלמדה 4 שנים במכללה לחנוך, בעלת תואר ראשון בחינוך -BED- ובעלת תעודת הוראה, עשתה שנה של סטאז' וקבלה רישיון הוראה בגיל הרך. יש לי הערכה רבה מאד למטפלות-מחנכות מקצועיות במעונות היום ובגני הילדים הפרטיים - אבל חשוב לדעת שהכשרתן אחרת ולפיכך הן בוודאי נזקקות יותר להדרכה תוך כדי עבודה. גם גננות (וכל מי שעובד בתחום החינוך והטיפול בילדים) זקוק להכשרה ולמידה לאורך כל שנות עבודתו - אבל מי שקבל הכשרה מקצועית מצומצמת יחסית - גם אם יש לו ניסיון רב ערך וארוך שנים - זקוק מאד מאד להדרכה שוטפת. לכן - הדבר הראשון והפרקטי שאני מציעה הוא לבדוק האם יש לגן הדרכה מקצועית (של מדריך/יועץ מקצועי לגיל הרך שמקצועו הדרכה והכשרתו בהדרכה). אתחיל דווקא בשאלתך האחרונה: מה לעשות עכשיו? אני מציעה שתגשי אל המטפלת/גננת ותשוחחי איתה. ייתכן שהיא תוכל להיעזר מאד דווקא במשוב של הורים שיעזרו לה לחשוב מחדש על הסיטואציה והפתרונות שהיא נוקטת בהם. לעיתים - גם אנשי מקצוע מיומנים מאד - זקוקים לאירוע מזדמן או שיחה עם הורים כדי לקבל מנוף ותנופה לחשיבה ולרענון שיקולי הדעת המקצועיים. אני מניחה שתעשי זאת בצורה ידידותית ומקווה שהיחסים בגן מאפשרים דו שיח (גם אם ביקורתי) פתוח בין ההורים והצוות. כל איש מקצוע טוב יידע להתמודד גם אם ביקורת (אם היא תיאמר בצורה מכבדת) - וכיוון שכאן מדובר בחיי הילדים של ההורים בגן - הרי שזהו דו שיח חשוב ואפילו הכרחי. אל תוותרי על שיחה שכזו. לעיתים הורים חוששים משיחה נוקבת עם צוות הגן - שמא יכעס הצוות עליהם והדבר יתבטא ביחס אל הילד/ה. אני ממש בטוחה שצוות טוב יודע להתמודד עם ביקורת ואין חשש לרווחתו של הילד שלך בגן. בהנחה שבחרת גן שנראה לך מתאים לילדה שלך - הרי שיש בו צוות שאת סומכת עליו - ולכן הביקורת איננה על "הכל" ואיננה גורפת - אלא נקודתית לגבי עניין כזה או אחר. אם בכל זאת תרגישי שהשיחה איננה הולכת לכיוון שמקדם את הדברים - כדאי יהיה לערב את בעלת הגן (אם זהו מעון ציבורי כמו ויצו, נעמת, חברת המתנ"סים, אמונה....: את מנהלת המעון ובמקרה הצורך את המפקחת החינוכית של הארגון). ועכשיו לעניין שהעלית: אשיב קצת באריכות כדי להקיף את העניין גם ברמה העקרונית. קשה מאד להתמודד עם קבוצה של כעשרים-שלושים וחמישה בני שנה וחצי ובני שנתיים בכיתה אחת - עם צוות של 3 - 5 מטפלות . אני מבינה את המצוקה של הצוות - אבל לא מסכימה עם הפתרון שאת מתארת. כדי למצוא פתרונות מתאימים לשאלות של התנהגות, לתמיכה והכלה של הילדים, להתארגנות עם הקבוצה ועם היחיד, להתמודדות עם למידה ולדרכים להצבת גבולות (וכולם חשובים מאד) - יש להבין מקצועית כמה מעגלים: יש לדעת ולהכיר את מאפייני הגיל מתוך הידע שנאסף בעולם (לצורך העניין -על גילאי שנתיים, גילה של הילדה שלך). הידע שנאסף בעולם מבוסס על תצפיות, מחקרים, מעקבי רוחב ומעקבי אורך וכו'. זהו ידע שנצבר משך שנים רבות - וזהו גם ידע שמתעדכן ומתחדש כל הזמן. הידע הזה נאסף גם לצורך פיתוח סולמות התפתחות וגם (ובעיקר) לצורך גיבוש דרכים מתאימות , מקצועיות ומושכלות להתמודדות עם התפתחות ילדים, צמיחתם, התנהגותם, רווחתם הפיזית והריגשית וכו'. כלומר: מתוך הידע הזה נגזרים גם דרכי חינוך ואסטרטגיות של הורים ומחנכים. במקרה הזה מדובר במאפייני גיל שנתיים (בערך). המעגל השני הוא הידע על הקבוצה שלגביה מדובר: ההקשר התרבותי, הסביבה, הרכב הקבוצה, מאפייני הקבוצה (למשל: תרבות מערבית או תרבות המזרח הרחוק, חינוך לאינדיווידואליזם , תחרותיות, חינוך לשיתוף ושוויון, חברה דתית-מסורתית, חברה פאטריאכלית, חברה מאטריאכלית וכו', קבוצה של בנים, קבוצה של בנות, קבוצה מעורבת, מאפיינים כלכליים של המשפחות בקבוצה, מאפיינים אחרים של המשפחות בקבוצה...) במקרה הזה מדובר במאפייני הקבוצה בגן על רקע מאפייני החברה בה אתם חיים. והמעגל השלישי עוסק במאפייני הילד עצמו (או במקרה שלך: מאפייני הילדה שלך. כפי שאני מבינה ממה שאת מציינת: ילדה שקטה, משתפת פעולה, לא אלימה... מסוגלת להבין שפה ולהתבטא באמצעות שפה, ילדה תקשורתית, רגישה, מגיבה). בהתחשב בשני קריטריונים מרכזיים לענייננו מתוך כל מה שמניתי: מאפייני הילדה שלך ומאפייני גיל שנתיים - הרי סביר שעולה התמונה הזאת: הילדה בודקת את יכולתה להיות עצמאית ויכולתה לנהל את האג'נדה שלה. זהו תהליך שנקרא "ספרציה- אינדיווידואציה". הוא תהליך מתפתח ומאפיין את גיל שנה וחצי - ובגיל שנתיים לערך מגיע לשיא במה שאנחנו קוראים "המרד של גיל שנתיים-שלוש": TERRIBLE TWOׂׂ אם אין מדובר בילדה "בעייתית" - ואני מניחה שזה איננו המקרה - הרי שהיא עושה ממש את מה שמצופה ממנה - ובמתינות נהדרת: היא מנסה לבדוק את גבולות היכולת שלה לשלוט בסיטואציה, היא ממרה את פי הצוות מפעם לפעם, היא נהנית מתחושת הכוח והעצמאות שלה - ובסופו של התהליך הזה היא תגדל להיות אדם שמאמין בכוחותיו ובוטח בעצמו. יחד עם זאת: ברור שיש להציב גבולות (לכל ילד). הגבולות עצמם הם מקור ביטחון חשוב עבור הילד.( על הצבת גבולות כתבתי במאמרים אחרים ותוכלי למצוא את המאמרים שלי ברשת). לכן - זה בסדר גמור שהצוות מציב גבולות ועומד על קיומם. אני רוצה להניח שהצוות יודע להעמיד גבולות מתאימים לילדה שלך ולחיי הקבוצה (עצם העובדה שהיא בתוך קבוצת ילדים אינה מאפשרת לצוות להתאים את הדברים רק לילדה שלך. יש אילוצים של קבוצה). אסור שההגבולות יהיו בלתי קיימים ונזילים מדי - אבל אסור גם שייהיו נוקשים. גבולות אמורים להיות גמישים ורגישים - אם כי עיקביים וברורים. אם הילדה שלך היא (כפי שאת כותבת) "חנונה", ילדה ממושמעת בדרך כלל - הייתי מציעה לצוות לאפשר לה את הרגעים הספורים של "מרד" בגן (לא נראה לי שמדובר במשהו חמור או בפגיעה בילד אחר) ובמקרים כאלה אני אפילו מציעה לצוות להעלים עין ו"לא לראות" משהו. יש ערך גדול לכך שילד "טוב" מעז ומפר את השיגרה של עצמו ועושה משהו קטן ואסור. הכל עניין של מינון. לעיתים - זה מותר וזה לטובתו. בכל מקרה - העונשים אינם דרך להתמודדות . בדרך כלל הם תוצאה של זעם וחוסר אונים של המובגר - ואינם ניתנים מתוך מחשבה על טובת הילד ועל מה שהוא ירוויח מהם. אינני חושבת שעונש היא מילה גסה ואסורה - אבל הכל תלוי בהקשר. מה שאת מתארת - איננו דרך מקצועית. בוודאי לא בגיל הצעיר הזה. סביר מאד שהילדים גם אינם מבינים את הקשר בין מה שעשו ובין הישיבה המנדה על הכסא המנודה. כלומנר: לא נוצר כאן כל תהליך של הפנמה ולמידה. אני מניחה שגם הצוות בגן שלך יודע שהעונשים לא ממש עוזרים לעצב התנהגות חיובית. ילד שפוחד מהצוות או חושש מעונש אינו מפתח מוטיבציה חיובית לעשייה חיובית ואיננו מפנים התנהגות חיובית - אלא עוקף התנהגות שלישית זו או אחרת בגלל הסיבות הלא נכונות. סביר להניח שהוא ינסה לבדוק גבולות ברגע אחר או באופן אחר. לכן חשוב לתת לילד (במיוחד בגיל זה) אופציה לגיטימית בה יוכל לבדוק גבולות, לנסות את עצמאותו, להתנסות בקונפליקט שהוא נתון בו (תלות מול עצמאות), לממש את צמיחתו וגדילתו. באיזה סיטואציות ניתנת לילדה שלך (בגן) האפשרות להתנסות בכך? אם היא נענשת על כך שלכלכה משהו אני חוששת שאין לה הרבה אופציות לכך נקודה נוספת וחשובה: עונש אינו מילה גסה. אבל אסור (אסור!!!) שעונש יהיה משפיל, מעליב, מאיים, פוגע בצרכים הבסיסיים של הילד, מחרים אותו... עונש של הושבה על "כסא עונש" הוא כמעט הצבעה באצבע מלגלגת על הילד. הוא מנודה מהעשייה החברתית, הוא מורחק מהקבוצה ומהפעילות, הוא מוחרם. אני יודעת שזה נשמע כאילו אני מגזימה - אבל בחוויה של ילד בן שנתיים - זה העניין. אם ילד משליך קוביות ומפר את חוקי המשחק שוב ושוב - יש לקחת ממנו את הקוביות - ולא לקחת אותו מן הקוביות. כלומר: יש להפריד בינו ובין הקוביות - אבל לא לנדות אותו מהסיטואציה. באותה מידה: אם הילדה שלך השחיתה צעצוע- יש לקחת ממנה את הצעצוע, להסביר לה למה ולהציע אלטרנטיבה התנהגותית ("אם את כועסת ולכן קרעת את הבובה - את יכולה לקרוע ניירות / להגיד שאת כועסת... - אבל לקלקל את הבובה של הגן אסור - ולכן אני לוקחת אותה ולא תוכלי לשחק איתה עכשיו"). בוודאי שלא להרחיק אותה מהקבוצה ולא להדיר אותה (זו מילה שעכשיו מאד בכותרות - ואף פעם לא לטובה. גם לא בעניין שלנו...) . אם מדובר בילד שיש לו קושי כללי לקבל גבולות והוא אלים או מציק או הרסני כלפי הסביבה או כלפי עצמו - זה עניין אחר והגישה / תגובה אחרים. גם אז - לעונשים יש ערך בעייתי - ולעיתים הם דרך לקבל תשומת לב - גם אם שלילית. בכלמקרה - יש לנסות להבין מה עומד מאחורי ההתנהגות השלילית שלו ולהגיב רק אחרי שאנחנו מבינים את המניעים. ההתנגות הינה רק הסימפטום, קצה הקרחון. הסיבות נמצאות עמוק בפנים - ואם נגיב רק לסימפטום - נפספס את כל העניין ולא נגיע לשום תוצאה מקדמת עבור הילד. אולי נשיג שקט תעשייתי זמני - אבל ההתנהגות השלילית תצוץ במקום אחר. אם מדובר בקבוצה כולה שלצוות יש קושי ליצור בה נורמות התנהגות - הרי שכדאי לבדוק את התנהלות הצוות ולחשוב האם יש קושי בצוות עצמו, לנסות לחפש אסטרטגיה מקצועית חלופית. כלומר: יש להדריך את הצוות ולא להעניש את הילדים. עד כאן בעניין ששאלת - וזה (למרות התשובה הארוכה) רק על קצה המזלג. מקווה שהילדה שלך תרגיש טוב בגן ושלא תמצא עצמה (היא או ילדים אחרים בני שנה וחצי-שנתיים) יושבים על "כסא עונש".... דרורית אמיתי-דרור מומחית לגיל הרך יועצת להורים ולאנשי חינוך מרצה במכללת לוינסקי לחינוך תוכן התגובה: תגובות נוספות 7/1/2012  21:12 ורוצה גם להוסיף שלכבא קוראים "כבא עונש". אני יודעת שיש גנים שמכבסים את השם עם "כסא חשיבה" - אבל זה אותו דבר. הילד שמושיבים אותו על הכסא מרגיש מנודה ומוענש. - אמא מודאגת 7/1/2012  21:13 התכוונתי: כסא עונש (ל"ת) - אמא מודאגת 7/1/2012  22:13 דעתי... - טלי 7/1/2012  22:17 יותר מפריע לי איך שהיא חוזרת מהגן - סאלי תדמור 7/1/2012  22:31 נשמע לא טוב - אפי 8/1/2012  11:20 מודאגת יקרה - אסנת

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש