את ילדי השלישי ילדתי בגיל 41, היום הוא בן שנתיים וחצי והקסם עדיין לא פג..
המוכנות הנפשית, הבשלות, הנסיון, כל אלה עשו את שלהם והניבו קרקע פורייה ללידת הילד השלישי.
זה שהשניים האחרים כבר היו עצמאיים דווקא איפשר לי זמן ופנאי למתיקות של הילד השלישי.
ובעניין הגיל- זה אמנם מעט יותר קשה פיזית אבל כלום לא ישווה לגאווה בה הסתובבתי לי ברחובות העיר נושאת במנשא או בעגלה את תינוקי החדש ליד כל בנות ה30 (פלוס מינוס). כמה צעירה ורעננה זה נתן לי להרגיש, זה עדיין עובד. להרגיש האמא המנוסה והנינוחה בפעם הראשונה שהלך לגן, בטיפת חלב או בכל מסגרת אחרת שקודם היוותה איום או פחד.
ההרגשה זה כ"כ נכון להיות אמא לשלושה ילדים, לא פחות ולא יותר. והאחים שלו, כמה הם אוהבים את הבובה הקטנה שנוספה לחייהם.
אנשים רבים אמרו לי שיש אהבה מיוחדת לילד השלישי ופגשתי אפילו אמהות ל4 ילדים שטענו שבילד השלישי היה משהו מיוחד..
עד עכשיו הוא ממלא את ליבי, נפשי ויומי כמו שלא ניתן לתאר במילים.
אני לא ראיתי חסרון או קושי בלחזור שוב לתקופת החיתולים, ההנקות והתעוררויות בלילה, להיפך, זה נתן לי להרגיש שוב צעירה, שוב התחלה חדשה.
הסתכלתי על חברותי עם ילדיהם הגדולים וריחמתי עליהן שאין להן תינוק קטן וענוג.
לו רק יכולתי לחזור ולחוש זאת שוב!
|
תוכן התגובה:
|
