ילדתי אותה בגיל 39, אחרי שהבנים שלי היו כבר די גדולים. מאוד התלבטתי לפני כן, ועכשיו אני פשוט לא מבינה למה... זה נכון שזה מגביל את הפעילויות המשפחתיות לתקופה מסויימת, ויש עניין של חוסר שינה וחיתולים וכו'. צריך לקחת בחשבון איזה שנה-שנתיים של "להוריד הילוך". אבל כמו שכבר כתבו לך פה, אין כמו הרוגע והנחת שבה אני מגדלת את הקטנטונת הזאת!! אני פשוט נהנית ממנה, ונהנית מהינקות שלה באופן מיוחד כי יש לי פרספקטיבה של כמה מהר זה עובר... זה פשוט אושר צרוף.
אגב, גם אני לא יכולתי להישאר איתה יותר מ-4 חודשים בשל אילוצי עבודה, והייתי אכולת רגשות אשמה על "מה אני עושה לילדה"... ועכשיו שהיא בת שנתיים אני יכולה ברוגע לומר שהקשר בינינו מדהים, ושהיא ילדה רגועה ואהובה ולא נעשה שום נזק...
בהצלחה בהחלטה!
|
תוכן התגובה:
|