אני קוראת את הודעותייך כאן ונדמה לי שטרם הגבתי.
כולנו מתלבטות ביום יום באלף שאלות, גם האמהות שאינן חד הוריות. אני לא מרגישה שהאחריות שלי בקבלת ההחלטות קטנה יותר בגלל שיש גם אבא. מצד שני שום החלטה שתקבלי עכשיו היא לא כל כך קריטית, אם ירדם עלייך או בלעדייך, אם יראה או לא יראה בייבי איינטשיין. זה לא באמת כל כך חשוב.
אומרים שלא טוב טלביזיה בגיל כזה, לקחת בחשבון, ובכל זאת מדי פעם נוח לך שהוא רואה, לא יקרה מזה כלום תאמיני לי.
יש לו אמא דואגת ואוהבת, זה מה שחשוב. שום דבר שתעשי לא יהיה מושלם, ומצד שני שום דבר לא יהיה סוף העולם. זה נקרא להיות הורה טוב מספיק, ואת טובה מספיק.
תנסי פשוט להנות, אני יודעת שקל לומר אבל באמת, תפסיקי לחשוב כל כך הרבה ולשבור ת'ראש. הכל בסדר, הכל יהיה בסדר.
ואגב, למה את עדיין אצל ההורים? יכול להיות שיש לזה חלק בלחץ שאת נתונה בו? למה את דוחה את המעבר לבית שלך? ואיך אפשר לחיות כך?
אולי כשתעמדי סוף סוף ברשות עצמך יהיה לך הרבה יותר אויר לנשימה, והכל יראה אחרת. אולי דחיית היציאה לעצמאות היא מקור החרדות והמחשבות מה יהיה לכש... הגיע הזמן לקפוץ למים.
ואגב, לא מכירה אותך ואותם, אבל יכול להיות שכשתעזבי את הקן גם הם יהיו יותר פנויים רגשית לעזור לך בבית שלך.
אני מקווה שהדברים שכתבתי לא נשמעים נחרצים מדי או מתנשאים, זאת ממש לא הכוונה.
|
תוכן התגובה:
|
