הגדול בן שלוש וחצי, האמצעי בן שנתיים והקטנה בת 3 חודשים :)
כך שאחה"צ הוא בהחלט משימה מאתגרת ואני קודם כל מבינה אותך לגמרי, אם זה עוזר במשהו :)
מה שאנחנו עושים -
מתארגנת מראש עם כריכים וכו' והולכים ישר מהגן לגינה, הגדולה אבל מתוחמת כך שאין מצב שבורחים לכביש, ומכירה שם כבר כמה הורים קבועים כך שאם לדוג' האמצעי תקוע על מקן וצריך חילוץ ואני מיניקה אז אני יכולה לבקש עזרה ממישהו. אנשים תמיד שמחים לעזור ומציעים גם בלי להכיר, וככה מכירים :)
בבית כשהגדולים רבים גיליתי שלתת להם להנדס בעצמם פתרון זה הכי טוב. אני מפרידה ביניהם (לפעמים ממש פיזית) ואומרת "בואו נמצא פתרון" ואם הגדול לא מציע אני מעלה אפשרויות, לדוג' רבים על חיית פלסטיק, אני אומרת "אולי תביא לפיצי חיה אחרת והוא ישמח לתת לך את הקרנף כי הוא ילד טוב והוא יודע לשתף" וכו' דברים פשוטים מהסוג הזה, בד"כ עובד מעולה, ולדעתי גם תירגול טוב למצוא פתרונות בעצמם, וכיף להם שהם עושים משהו שהם חשבו עליו בעצמם ולא משהו שאמרו להם לעשות. הם מפתיעים לטובה בהצעות שלהם לפתרון, כמובן בשלב זה הגדול בעיקר יכול לעשות את זה אבל לאט לאט גם הקטן יוכל ובינתיים הוא משתף פעולה עם ההצעות של הגדול ולי כיף לראות איך הם מצליחים להסתדר, אגב הרבה פעמים הצעות שאם היו באות ממני היו נתקלות בסירוב עד בכי מתקבלות בשמחה כשהן יוזמה שלהם (ז"א של הגדול...).
לפני שאני יושבת להניק אני אומרת (ומוודאת ששמעו!) שאני מיניקה ולא אוכל לקום אליהם אז מי שצריך שיבוא אלי (כולה דירת 65 מ"ר אבל עדיין אם הם בחדר ילדים ואני מיניקה בסלון עדיף שיידעו מראש ולא יהיה מצב שקוראים לי ואני בצעקות מסבירה שאני מיניקה וכו')
משתפת המון בטיפול בתינוקת למשל אם היא בוכה "מה כדאי לעשות?" - הגדול תמיד מציע להניק ובד"כ הוא צודק :)
אם הם נדרשים לחכות כדי שאני אעשה משהו עם התינוקת אז זה "אולי נחליף לה חיתול לפני שנתחיל לקרוא סיפור?" זה יותר קל מאשר להנחית שצריך לחכות, כמובן לפעמים הם אומרים "לא! קודם נקרא סיפור" ואני עונה "אבל היא קטנה קטנטונת ואתה כ"כ גדול ויודע לחכות כל כך יפה בסבלנות, בוא תעזור לי, אתה תהיה אחראי לזרוק את החיתול לפח" וכאלה. זה בד"כ מצליח.
כמובן כל הזמן פידבקים לשני הגדולים - שזה כולל בעיקר להגיד להם כמה הם גדולים... :)
הכי חשוב - בסוף הם גדלים... ואז עושים ילד רביעי והכל מתחיל מהתחלה :-)
|
תוכן התגובה:
|
