את צריכה לחשוב מהם הדברים שמקלים עלייך את הטיפול בילדים. לכל אמא זה משהו אחר.
האם זה לצאת החוצה? האם זה להכין דברים מראש (אוכל למשל)? או אולי לשלוח יותר לחברים? לקחת עזרה של תלמידה פעם בשבוע? או אולי לתכנן מראש?
אני יודעת היטב מהם דברים שמקלים עלי וכשיש ימים קשים (לי או להם זה לא משנה) אני הולכת בדיוק לדברים האלה. למשל - תכנון מראש. כשאני יודעת מה הולך להיות (אצלי זה אפילו שבועי) יותר קל לי להתמודד, במיוחד דרך אגב בחופשים. כנראה שגם להם. זה עדיין לא אומר שאין מקום לגמישות. לי גם לפעמים הרבה יותר קל לשלוח אחד מהם לחבר. וכן, יש ימים בהם אני מרימה טלפון ואומרת שXYXY מאוד רוצה לבוא אליכם היום, האם זה מתאים!?!? אם לא מנסים חבר אחר. מדהים כמה שונה ויותר קל זה יכול להיות כאשר רק אחד מהם (ודרך אגב לא משנה מי) יוצא מהמשוואה. בדר"כ הוא חוזר כבר אחרי ארוחת ערב, ואני גם משתדלת לעשות אמבטיות בנתיים לשניים האחרים. צריך ללמוד לחלק את הזמן נכון, וזה משהו שבא עם הזמן והנסיון והשיגרה. וזה מגיע בסוף.
ודבר אחרון - אצלי לפחות זה התחיל להיות קצת יותר קל כאשר הצעיר ביותר הגיע לגיל שנה. קצת פחות תינוק וקצת יותר חלק מהמשפחה - יושב איתנו לשולחן ואוכל איתנו, את אותו אוכל, לבד. מסוגל לשחק עם אחיו ולא צריך השגחה צמודה שלי וכו' וכו'. ואז לאט לאט זה הופך ליותר קל. אני מחכה לגמילה שלו מהחיתול ובזה יסתיימו להם 5 פלוס שנים רצופות של החלפת חיתולים ...:-(
|
תוכן התגובה:
|
