שלום לך :-)
זה מעניין, לפעמים אנחנו כותבות משהו ברשת, וברור לנו לגמרי מה אנחנו רוצות - אבל לאחרים זה לא תמיד ברור. למשל מההודעה המקורית שלך לא היה לי ברור מה רצית. אם זה רק לשתף ולפרוק, או הצעות...
אני מבינה שהמצב לא פשוט בכלל! התחושה שהוא לא רוצה את התינוק, הדאגה מה יהיה עם הקשר ביניהם, וביניכם... וכל זה רק כמה חודשים אחרי הלידה, כשאתם מסתגלים למצב הזה של שלושה ילדים. לא קל. וזה מצב לא קל בהרבה משפחות, גם בלי עניין כזה של רציתי/לא רציתי את הילד. אגב, אני מכירה מישהי אחרת שהגבר לא כל כך רצה את הרביעי, האישה כן, הם החליטו שכן ועכשיו הגבר מקטר לא מעט, מה היינו צריכים עוד ילד? הוא אוהב אותה ומטפל בה, אבל בכל זאת, הוא גם מקטר... כנראה שכולנו מקטרים בחלק מהזמן. למעשה אני זוכרת את עצמי בחודשיים הראשונים אחרי הלידה הראשונה, כאשר היו מאחלים לי "מזל טוב", היתי אומרת לעצמי בלב, מתאים יותר "תנחומי"...
מה שקפץ לי לעין היתה השורה האחרונה שלך, שאמרת שאת מרגישה שאין לו זכות לגעת בתינוק. זו הצהרה די דרמטית. נדמה לי שהיא מגיעה ממצוקה גדולה שלך. אני לא יודעת מה הוא מרגיש, ועד כמה "גדול" העניין הזה של "לא רציתי את הילד", אבל ללא ספק אצלך יש משהו גדול שקורה. התגובה שלך לכל הסיפור.
עכשיו השאלה היא מה עושים עם זה? להגיד מי לא בסדר, בד"כ לא יעזור. גם אם כולנו נסכים שהוא לא בסדר, איך זה פותר את הבעיה שלך? על משקל "הלקוח תמיד צודק", אני אומרת לכל מי שעובד איתי משהו כמו "הלקוח תמיד אחראי". אם את היית באה לדבר איתי, היתי מסתכלת על כל העניין כעל אחריות שלך. את התנדבת להביא את השינוי פה, ואנחנו נמצא איך את יכולה ליצור את זה. אם למשל בעלך היה מגיע אלי, היתי מסתכלת יחד איתו על הכל כעל אחריות שלו. איך הוא יכול ליצור את השינוי. לא צריך שניים לטנגו. צריך אחד, והשני יצטרף בהמשך.
ועכשיו הכדור אצלך. את לא רוצה שבעלך לא יגע בתינוק, אני מתארת לעצמי. אז עם כל האמפטיה (הרבה לגמרי לכל אמא, בכל נקודה), כדאי לחשוב - איך נצא מהסבך הזה?...
חיבוק גדול
סאלי
|
תוכן התגובה:
|
