26/5/2012 16:47
|
לנועה רקפת מהרהרת והשונאות האחרות
|
מאת:
|
את באמת גורמת לי ייאוש. כמו שכתבה כבר כאן אחת המשתתפות: הרבה יותר מפחיד לקרוא את מה שאת כותבת כאן בפורום (שהיה פעם אהוב ומלא אנושיות) מאשר להסתובב בדרום תל אביב.
|
כותרת:
|
שם יש בכל זאת סיכוי לעתיד ויש גם אנשים טובים. אצלך אין. אני חוזרת עכשיו משכונת שפירא. הייתי אצל חברים שלי שגרים שם. היו שם גם שכנים שלהם. פתחו שולחן גבינות בחצר. היה נחמד. כולם זוגות בני 35-45 שרצו בית על הקרקע.אחד היה בן של מקימי השכונה שגדל שם. היתר הגיעו מכל מיני מקומות בארץ. שניים תל אביבים במקור, שני מושבניקים וקיבוצניקית והשאר מהפריפריה. רובם הכירו בצבא או בלימודים והקימו משפחות. כולם גרים שם בממוצע 5 שנים. יש חדשים ממש (חודשיים בערך) ויש זוג אחד או שניים שגרים שם הרבה יותר זמן. במקצועות שלהם יש כמה אדריכלים, יזם בנייה, שיפוצניק, 3 נשים בהייטק, מורה בחטיבת ביניים, אחות בבית חולים שעובדת משמרות ומגיעה הביתה בכל מיני שעות ולא פוחדת (יש לה הסעה אבל היא הולכת מהרחוב היותר ראשי עד לבית שלה לבד ברגל, גם באחת עשה וחצי בלילה) ומשוררת (ככה היא הגדירה את עצמה).הם יודעים שיש בעיה אבל לא מתארים את תיאורי ההפחדות של נועה המשוכפלת לרקפת והאחרות. יוצאים בלי פחד, חיים טוב, הילדים בגן השעשועים נשארים לבד (בני 10 בערך) הקטנים עם ההורים, כמו בכל מקום. יש יותר שיכורים ברחובות אבל כמו שהם אומרים "יש גם שיכורים ומסוממים ברחוב אבן גבירול ובאיזורי חן". צילמתי לפני הצהרים את גן השעשועים. מלא ילדים כולל לבנים ושחורים.יש להם יחסי שכנות סבירים ולא קורבים עם מהגרי העבודה והפליטים. אין חברויות קרובות ביניהם. אומרים שלום ברחוב, מחייכים, זהו. שם יש תקוה כי הם מתביישים במה שהיה שלשום. הם מאד רוצים שידעו שלא כולם שם כאלה. שזה רק חלק צעקני ומתלהם של האנשים בשכונות הדרום. הם סולדים מהמנהיגים המסיתים. הם ארגנו מפגש להערב עם אוכלוסיה מקומית בבית פתוח של אחד מהם כדי לדבר ולנסות להבין. יהיו גבינות. כדאי לך לבוא.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|