בעצם איך הגבתם? אמרתם באותו המשפט שהיא נהדרת אבל שובבה?
קודם כל, ואני מנסה כמובן לתקן את זה בעצמי, צריך להתייחס לגופו של מקרה ולא לגופה של הסנדוויץ', לגופו של הניזוק ולא המזיק (דוגמאות מוגזמות במכוון: אני מרוגזת מאוד! ולא את מרגיזה. עשית מעשה שגרם נזק! ולא איזה נזק את). ילדים מזדהים מאוד עם המעשים שלהם, ונוטים למלא בצייתנות את התפקיד שייעדנו להם (נו טוב, אני הפראית, אז נמשיך עם זה. אני, אלמה, הייתי החכמה, אחותי היפה ואחי הבכור הקדוש).
גם לא חושבת שהמשפט "חמודה עשית מעשה חמור" הוא נכון תחבירית, הוא מבלבל.
יש זמן לכעוס, זמן לנזוף וזמן לעודד. אחרי שיעבור זעם, מדברים ומנתחים יחד. תמסרי לכריך שלך שלא רק שהיא מקסימה ושובבה, היא גם שמחה וכועסת, היא גורמת לצחוק ולרוגז, וכמו שהיא כועסת על אמא (בטוח!) אבל אוהבת אותה, כמו שהיא נעלבת מאמ אבל גם צוחקת בגללה, ככה היא יכולה להיות כל הדברים ביחד. שכולם רוצים להשתולל ולעשות מש שמתחשק, אבל אנחנו מתאמנים כל החיים, עד שבד"כ מצליחים (ולפעמים גם אמא ואבא לא מצליחים), ושאתם תעזרו לה להתאמן. ושזה חשוב יותר משיעורי בית בחשבון.
היא לא תבין את זה היום, אבל אולי עוד 10 שנים.
|
תוכן התגובה:
|