11/7/2012 13:30
|
מחשבות
|
מאת:
|
לדפלול, הקו שנקטתי עקבי לאורך כל הדרך.
|
כותרת:
|
ראשית,נוסח ההודעה שלך לא היה בהיר ונהיר דיו והשתמעו הימנו דברים שונים מאלו שחפצת להשיג. (והאשם בנקודה זו רובץ לפתחך)
שנית לא האשמתי את הילדה מלכתחילה, הילדה בסה"כ קטנטונת טרם מלאו לה 7 שנים ובהנחה די מבוססת שהנ"ל אינה חולה חלילה, הרי שהאשם הוא בחינוך. כאשר לא מציבים גבולות לילד מגיל קטנות אלא להיפך וכפי דברייך כי לאחר השתוללות את אומרת לה שהיא "חכמה" מקסימה" וכו.... הרי את מעודדת אותה לפעול בדרך בה פעלה. כך שגם כעת איני מאשימה כלל את הילדה ,לדעתי הילד ככלל רוצה ומעוניין כי יציבו לו גבולות (שמעתי זאת בפירוש מבתי) וזו גם הגישה החינוכית המקובלת.
לדעתי עלייך לשמוח ולברך כי ילדתך הינה מלאת אנרגיה ושמחת חיים גם אם זה בא על חשבות "השתוללות" מדי פעם.
אין דבר קשה מלהביט בעיני בתך ולראות שם עצב עמוק נשקף ממבטה וכאילו איבדה את הרצון לחיות.
לכן,"הצרה" שלך עם ההשתוללות של בתך הינה "צרה" של עשירים. השתדלי לשמר את חדוותה ושמחתה הגם כי עלייך החובה להציב לה גבולות.
האופציה האחרת כפי שתוארה למעלה היא הגרועה ביותר
שמחי בילדתך המקסימה (ואני בטוחה שהיא אכן מקסימה) חנכי אותה אבל.......לא ע"ח שמחת החיים שלה.
בשורה התחתונה, טוב ילדה בריאה ושמחה מכל יתר המעלות גם יחד ,כמו יופי, חוכמה והצלחה בלימודים כי ללא שמחת החיים והבריאות אין ערך לכלום. וקבלי הדברים בצורה מכילה ופתוחה לטובת העניין בלבד.
בהצלחה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|