דפלול היקרה, allow me to differ...
אנחנו לא באמת יודעים מה משאיר נזק בלתי הפיך ומה לא. אולי לא, אולי כן. אנחנו מתעצבים מתוך הרבה גורמים, כאשר האירועים שקורים לנו הם חלק מזה. לא הכל, אבל חלק.
ודווקא יש דברים שכן אפשר לבדוק אותם, למשל על חולדות. וחוויות קשות בחולדות בינקות כן משפיעות עליהן באופן בלתי הפיך לחלוטין. הניסוי שאני מדברת עליו הוא ששמים חולדה תינוקת בכלוב עם זכר זר. מה שקורה לחולדה אח"כ הוא שהיא או תוקפנית ביותר או כנועה ביותר, ולא "נורמלית".
מזלנו שאנחנו לא חולדות, ואנחנו מושפעים מעוד הרבה פרמטרים חוץ מאשר ההשפעות הכימיות שיש לנו במוח. יש עוד הרבה שנים לתקן נזקים, אם נוצרים. אבל עדיין קשה לי עם הקביעה הוודאית שלא נוצר נזק הפיך. אנחנו לא באמת יודעים אם כן או לא, ואולי לעולם לא נדע.
אגב, אני לא מנסה לומר שאסור לך לנסוע. העולם הוא מורכב, חיינו מורכבים, שיקולים שונים קובעים ואנחנו עושות את המיטב שלנו בכל רגע נתון. ללא ספק. אנחנו לא מושלמות ולא צריכות להיות. אבל אני חושבת שלהקשיב לעצמנו בתשומת לב גדולה, זה כדאי מאוד, ולא לנסות להרגיע את עצמנו לפני ששקלנו.
כמעט נסחפתי לספר את הסיפור האישי שלנו על עזיבה בגיל שנה של ביתי, אבל זה לא רלוונטי אז אני אחסוך :-) (למרות שאני בטוחה שהוא כאן איפשהו באתר...)
|
תוכן התגובה:
|