אני ההורה שלהם. אני לא "זורמת" איתם, אני "חופרת" להם (לא רק להם, אני מניחה...) התפקיד שלי, כפי שאני רואה אותו, הוא *גם* להגן עליהם מפני דברים שהם לא מודעים להם, מפאת גילם, תמימותם וחוסר נסיונם.יש מקומות שדיאלוג מתאפשר ונכון, ויש מקומות שאין דיאלוג. יש החלטה של הורים, וזה בסדר גמור. וכל אחד בוחר איפה הוא רוצה דיאלוג, ואיפה הוא, כהורה- מחליט ולא מנהל דיאלוג.מזכירה לכולנו שגבולות הם לא רק לגיל שנתיים, וגם בגיל ההתבגרות קיים המונח הזה. אני רוצה להוסיף על מה שרונה אמרה- מנסיון מקצועי, יש היום הרבה בעיות רגשיות ובעיקר בעיות תקשורת בינאישית שמקורן בקידמה הטכנולוגית של היום. בעידן שהתקשורת מבוססת על אמוטיקונים, בקרוב הילדים לא יידעו לפרש הבעות של אדם אמיתי שעומד מולם..והלוואי שאני מגזימה..
|
תוכן התגובה:
|