לא טלפון, לא פייסבוק (בלי לדבר על זה שגם בלי טלויזיה או מחשב).
הילדים שלי גם כן מאוד מקובלים ושמחים. הם טוענים שהם הכי מקובלים בכיתה שלהם. אין לי מושג אם זה נכון, בכל אופן עצם זה שהם חושבים ככה מספיק לי :)
למעשה תקופות המלחמות עברו, זה היה בשיא בשנה שעברה שבה כולם קיבלו את הטלפונים (כתה ג') והסמרטפונים (למזלי שכונה עניה - יותר טלפונים רגילים מאשר סמרטפונים). אני היתי יציבה כמו סלע - אין מצב שאתם מקבלים את זה - בלי מלחמות פנימיות בתוכי. סגורה על זה לגמרי, כמו שאמא דתית לא תתן שניצל עם שוקו. לא וזהו.
מה שמפריע לי בטלפון זו הקרינה, כמובן. כבר יש מחקרים שקושרים לסרטן ובטח שילדים שהמוח שלהם בהתפתחות. מפריע לי גם כל דבר אחר שכתבתן על צורת ה"בילוי" הזו.
מסכים ממכרים ברמות על - גם אותי אישית (בעלת משמעת עצמית די יוצאת דופן) וכמעט כל מתאמן שפגשתי. עם רובם התרופה לבערך חצי מהבעיות (עסק לא מתרומם, קשר זוגי מקרטע) הוא להתנתק מהמסכים לחודש, זה מקפיץ את כל החיים עשרה צעדים קדימה בבת אחת.
מבחינתי, אם אני לא מרשה אז זה גם לא אצל אחרים. לא מוכנה להכשיר כל שרץ בתירוץ של "אז יעשו בהסתר". אז בעצם אי אפשר לאסור דבר? מה עם סמים? גם את זה אפשר להגיד שאם לא נרשה, יעשו בהסתר. זה נכון שאלו גבולות שצריך להשקיע בתחזוקה שלהם. ע"י שיחות קבועות עם הילד על הנושא (לא רק סביב "הפרות סדר").
לא כותבת בצורה ביקורתית - לחלוטין אפשר להחליט שזה נושא שאנחנו לא מוכנות להלחם עליו ולהרשות לזרום עם הזרם - רק פורשת את החשיבה שלי.
יש פה קטע שכתבתי על הנושא של משמעת אוהבת - מספרת איך זה אצלנו ופורשת עוד קצת את העקרונות של זה. יש שם גם סרטון שצילמתי על זה.
תהנו :-)
|
תוכן התגובה:
|