ראשית, אני החלטתי בדיוק לאחרונה שבצוואה שאכתוב אבקש שישרפו אותם מבלי לקרוא. יום אחד אעשה סדר ואחליט מה אני רוצה שישאר לדורות הבאים. אבל את הרוב אני לא רוצה שיראו. יש במחברות תאור של ילדות עם המון סבל, רגשות עזים וביוקורת על ההורים שלי שאני לא רוצה שיעברו הלאה.
אני חושבת שלא צריך לשמור כדי לא להצטער. התהליך של ליזרוק הוא תהליך שלוקח זמן ויש בו דיאלוג פנימי עם הרגשות והתחושות שהמחברות מעוררות.
לדעתי לחפצים יש אנרגיה וכוח להשפיע על החיים בהווה. אני למשל עוד לא הצלחתי לזרוק את המחברות. לעומת זאת זרקתי המון המון מכתבים. וזה לא פשוט. הרגשתי שאני צריכה לפנות מקום לחיים כאן ועכשיו.
זו שאלה מאוד אישית ודרך האישית שתעברי, היא שתקבע מה תעשי בסוף. חשוב לא לחפש פתרונות "הגיוניים" או טיפים. אלא לרדת לרמת הרגש ולדייק את ההחלטה שלך משם. לפעמים זה גם אומר שתפגשי רגשות לא נעימים וזכרונות עצובים. אולי געגוע או תחושת החמצה.
אני חושבת שהייתי קוראת את המחברות ובוחנת מה אני מרגישה.
|
תוכן התגובה:
|