נשמע לי מאד נכון, להחמיא על המאמץ ולא על התכונות המולדות, אם כי לא קל ליישם. יש משהו מאד מפנק (את עצמך) לומר לילד כמה הוא חכם, מוכשר וכו'. זה הרי אומר שהעברנו לו גנים מעולים, לא? חוץ מזה הרבה יותר קל וזורם לי, למשל לאחר בדיקת ש"ב במתמטיקה לומר "את גאון" מאשר לומר משהו כמו "רואים שתירגלת ברצינות והתרכזת". צריך פה להשקיע מחשבה וקצת לשבור שיניים.. אבל אני משתדלת :) חוץ מזה בעיקבות המאמר שהבאתי כנראה שהדבר הנכון חלק מהפעמים פשוט לומר "כל התשובות נכונות" ולהשאיר לה להיות מרוצה מעצמה לבד..
במאמר הזה יש נקודה ממש לא מובנת מאליה, וקצת הפוך מכל מה שלימדו אותנו כאימהות, אבל אכן מרגיש נכון. חוץ מזה שבאמירת "כל הכבוד" כל הזמן יש את הפן השיפוטי. מזכיר לי קצת את התחושה שחמותי מחמיאה לי על ניקיון הבית (לא רוצה שתחמיאי, לא רוצה שתבקרי, לא רוצה שביכלל תיבדקי לי)
|
תוכן התגובה:
|